בש"פ 4751/01 יעקובסון שלמה נ. מדינת ישראל

1.לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגש כתב אישום המייחס לעורר ואחר, אבשלום קוממי, מעשי מרמה. בסך הכל, חובק כתב האישום שישה עשר אישומים, מחציתם מיוחסים גם לעורר. תמציתן של העובדות אשר נטענו על ידי המשיבה, שהעורר קשר עם אחרים לבצע מעשה מרמה במטרה למכור מקרקעין ללא הסכמת בעליהם וללא הרשאתם, לקונים תמימים. חלק מהעסקאות יצאו אל הפועל, והעורר וחבריו שילשלו לכיסם סכומים ניכרים ביותר, בעוד שעסקאות נוספות אותן התכוונו בני החבורה להשלים בדרך זו, לא מומשו. על מידת התחכום והתעוזה שהיו כרוכים במעשיו של העורר, ניתן ללמוד במיוחד מאישום מס' 16:

העורר פנה לאחד, עו"ד אובשיוביץ וזה הקים עבורו חברה פיקטיבית בארצות הברית, אשר מנהלה הנו אחד בעל זהות בדויה, ולצורך זה השתמש העורר בדרכון בריטי מזויף. בהמשך נערך חוזה פיקטיבי, על פיו התיימר כביכול הבעלים של מקרקעין ברעננה למכור אותם לחברה. השלב הבא היה שאותר קונה, בישראל, אשר שילם עבור המקרקעין סכום של מיליון דולר, וסכום זה מצא את דרכו, באמצעות אנשי ביניים, לכיסו של העורר.

2.על פי הנטען, ביצע העורר את מעשיו בעת שהיה תושב דרום אפריקה, ולאחר שנחשפו חלק ממעשי התרמית, העתיק את מקום מושבו לארצות הברית, וכפי שעולה מכתב האישום, גם שם לא זנח את עיסוקו בפלילים.

העבירות אשר יוחסו לעורר בוצעו בשנות ה - 90, והאחרונה בהן היתה בשנת 1997. אך רק בשנת 1999, עת נעצר העורר בבלגיה בחשד של יבוא 18 קילוגרם של טבליות סם מסוג אקסטזי, יצא צוות של משטרת ישראל כדי לחקור אותו שם. בעקבות כך הוגשה בקשה להסגרתו של העורר, והוא הוסגר בפועל רק במהלך חודש פברואר שנה זו.

כאן המקום להוסיף, שלאורך כל זמן ביצוען של העבירות, נעשו על ידי העורר ושותפיו מעשי זיוף רבים, וכך לדוגמא נמצא בעת שנעצר בבלגיה, כשהוא נושא דרכון מזויף, עם זהות שאולה, והעורר הודה במעשי הזיוף.

בגין כל אלה ייחסה המשיבה לעורר עבירות של קשירת קשר לבצע עבירות מסוג של פשע ועוון, זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

3.לכתב האישום צירפה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, אך לבסוף הסכימו הצדדים כי העורר ישוחרר בתנאים של מעצר בית מלא, והואיל ונתגלעה מחלוקת בשאלת טיב הערבויות, נתבקשה הכרעתו של בית המשפט בסוגיה זו.

באת-כוח המשיבה טענה כי קיים חשש של ממש שהעורר ינסה להימלט מאימת הדין, ועל כן טיבן של הערבויות ושיעורן צריך להיות כזה שיבטל את אותו חשש. כנגד טענה זו השיב בא כוח העורר שהיה זה שולחו אשר ביקש, מיד עם מעצרו בבלגיה, להיות מוסגר לישראל, ועל כן אין חשש שינסה להימלט מכאן, בין היתר, גם משום העובדה שאם יעשה זאת, הוא עלול להיעצר במקום אחר בעולם ולהיות מועמד לדין בארצות הברית ובאוסטרליה.

בית המשפט המחוזי העדיף את טענות המשיבה, ואינני סבור ששגה בכך. העובדות הנטענות בכתב האישום, אם תוכחנה, חושפות פרשיות תרמית חמורות שמבצעיהן לא בחלו באמצעים על מנת להוליך שולל אנשים תמימים, וכאשר בכל צעד ושעל הם סוללים את דרכם למטרתם על ידי מסמכים מזויפים. מי שכך נוהג, החשש שימלט מאימת הדין הוא לגביו חשש ממשי, ונכון לקדם אותו על מנת למונעו בדרך של קביעתן של ערבויות הולמות.

מכאן גם דעתי שהערבויות אותן קבעה הערכאה הראשונה, הולמות את נסיבותיו של התיק הנוכחי, ואלה החשובות שבהן:

א.מעצר בית בביתה של אימו של העורר בתל אביב.

ב.ערבות עצמית של העורר, אימו וצד ג'.

ג.הפקדת ערבות כספית במזומן או בערבות בנקאית צמודה בסך של 200,000$.

בית המשפט הורה לשעבד שני נכסים - דירת אימו של העורר ובית נוסף שהאם היא אחד היורשים של בעליו, ובית המשפט העריך את שווים בסכום של 250,000$.

בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד רובינשטיין, חזר והדגיש כי אין ביכולתו של שולחו לגייס את הסכום אותו חויב להפקיד במזומן או בערבות בנקאית, אך חוששני שללא הפקדה מסוג זה, כל תנאי השחרור האחרים, לא יהיה בהם כדי להבטיח שהעורר יתייצב למשפטו, וזו תוצאה אותה צריך למנוע.

לאור כל האמור, הערר נדחה.