בש"פ 4757/15 יעקב סלם נ. מדינת ישראל

המבקש כינה את בקשתו כבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.4.2015. אולם למעשה אין מדובר בבקשת ארכה שגרתית להגשת הליך ערעורי, שכן כבר הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק הדין האמור (רע"פ 3742/15) והיא נדונה לגופה ונדחתה בהחלטה מנומקת (החלטת כב' השופט ס' ג'ובראן מיום 10.6.2015).

לאחר עיון בבקשה שבפניי סבורני כי הטענות שהעלה המבקש אינן יכולות להצדיק הגשתה של בקשת רשות ערעור נוספת על אותו פסק דין. אציין בעניין זה כי גם לטענת המבקש עורך הדין אבו מוך שהגיש את הבקשה ברע"פ 3752/15 הנ"ל עשה כן לבקשתו שלו, ואין מדובר במצב בו הוגש הליך ללא הרשאה לכך. כמו כן טענת המבקש לפיה החליט להגיש את ההליך בעצמו לאחר שהסתבר לו יומיים לפני תום המועד להגשת ההליך כי עורך דין אבו מוך טרם הגיש את ההליך הערעורי מעוררת קושי. כך למשל לא הבהיר המבקש מדוע לא פנה לעורך הדין אבו מוך על מנת לברר מדוע ההליך טרם הוגש והאם בכוונתו להגישו. עוד אציין כי טענת המבקש לפיה ההליך הוגש "בלי ידיעתו" עומדת בסתירה לתיאור העובדתי הנכלל בבקשה לפיו הוא שפנה לעורך הדין אבו מוך וביקש ממנו להגיש הליך ערעורי מטעמו (ויובהר כי לא צוין כי המבקש הודיע לעורך הדין אבו מוך בשלב כלשהו כי הוא חוזר בו מבקשתו זו ומשחרר אותו מייצוגו). גם הטענה כי שליחה מטעם המבקש לא ערכה בדיקה מהו ההליך שהוגש בשמו אינה יכולה בנסיבות המתוארות להצדיק הגשתו של הליך ערעורי נוסף על זה שכבר הוגש בפועל בידי בא-כוחו של המבקש והדיון בו הסתיים בהחלטה שיפוטית מנומקת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.