בש"פ 4757-23 בש"פ 4757-23

1.ספק אם היה מקום מלכתחילה לשלוח את העורר לשלושה תסקירים של שירות המבחן, אם בסוף הדרך, דווקא לאחר ששירות המבחן בא בהמלצה לשחרור העורר לחלופת המעצר המוצעת – מצא בית המשפט כי לנוכח נסיבות המעשה והעושה אין לשחררו לחלופה שהוצעה.

2.כמו בית משפט קמא, אף אני התלבטתי בעניינו של העורר. מצד אחד, יש סיכוי כי בפעם הראשונה בחייו, העורר "הבשיל" להליכי גמילה מסמים, בתקופת מעצרו עבר כברת דרך ומזה שבעה חודשים שהוא "נקי", ואף נמצאה קהילה טיפולית אשר נכונה לקבלו.

מנגד, העורר אינו נכנס לדל"ת אמותיה של הלכת סויסה (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, סד(3) 101 (2011)), ובעבירה החמורה המיוחסת לו, על נסיבותיה, יש כדי להעיד על רמת הסיכון הנשקפת ממנו. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד מאוד של העורר, שבעבר הסתבך בעבירה חמורה דומה.

כל אלה מטים את הכף לאי התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא.

3.אשר על כן, הערר נדחה. אדגיש כי אין בכך כדי לסגור את הדלת בפני הליכי הגמילה שבהם החל העורר, אם במסגרת התיק העיקרי או בין כתלי בית הסוהר.