פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
4759/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
ות
:
1. ארגון למימוש האמנה
2.
רשף מחשבים וציוד הקפי (1982) בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
פקיד שומה תל-אביב 4
2.
פקיד שומה פתח-תקוה
ערעור על החלטת רשמת בית המשפט
העליון,
כבוד
השופטת א. אפעל-גבאי, מיום 23.7.97,
בע"א
3708/97 ובע"א 4067/97
בשם
המערערות: עו"ד מאיר לביא
החלטה
1.תחילת הפרשה בפסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע.ש. 616/87, ע.ש. 1071/89) ביחס למערערת 1, בהם נקבע כי כספי מקדמות שיועדו לה הם הכנסות החייבות במע"מ. בהמשך לפסיקה הוציא מנהל מע"מ שומות למערערת 1 לשנות המס 1989-1994. הדיון בתיק זה בבית המשפט המחוזי טרם הסתיים. המערערת 1 פנתה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ועתרה להצהיר כי זכותה לקבל החזר תשלום מס ביתר בהתאם להוראות סעיף 159א' (ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), זכות שקמה לה עם הגשת הדו"ח למשיב בשנים 1990-1994, וכי לא ניתן לעכב את החזר המס ששולם ביתר מעבר לתשעים הימים הנקובים בסעיף. התובענה נמחקה על הסף.
2.בתאריך 17.6.1997 פנתה המערערת 1 לבית המשפט העליון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 3708/97), בצירוף בקשה לקביעת מועד דחוף לדיון. המערערת 1 טוענת בבקשתה כי הסוגייה שבמחלוקת היא דחופה - כיוון שלטענתה מחזיק פקיד השומה בידיו כספים שלא כדין, ועיכוב החזרתם גורם לה נזק רב. כמו כן טוענת המערערת 1 כי לאור חשיבותה הכללית של הסוגייה נדרש זירוז ההליך. בהחלטתה מיום 23.7.97 דחתה כבוד הרשמת אורית אפעל-גבאי את הבקשה. בהחלטה ציינה כבוד הרשמת כי היא אינה רואה עילה להקדמת הדיון בערעורים על פני ערעורים אחרים הממתינים לבירור בבית המשפט העליון זמן רב. עם זאת קיבלה הרשמת את הבקשה לאחד את הדיון עם ערעורה של המערערת 2 שנסב על שאלה משפטית זהה (ע"א 4067/97).
3.על החלטה זו מונח בפני ערעורן של המערערות. הן טוענות כי דחיית הדיון בערעורים למועד רחוק תהפוך את הדיון כולו לחסר משמעות מעשית עבורן. פסק הדין של כבוד השופטת סירוטה בבית המשפט המחוזי יוצר לטענתן מצב לפיו המשיבים מחזיקים אצלם מס השנוי במחלוקת, בניגוד לסעיפי חוק רבים ולפסיקה. המערערות חוששות כי אם יידחה הדיון בערעורים העוסקים בסעד הזמני - יהפוך הדיון כולו לחסר משמעות, כיוון שבינתיים עשוי הדיון בשומות לגופן להסתיים, והן תהפוכנה לסופיות.
4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערערות, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, ממתינים ערעורים רבים זמן רב בבית המשפט העליון. לא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשמת שלא להקדים את הדיון בערעור זה. כך ביחוד לאור העובדה שהמערערות לא פירטו בפני הרשמת ולא בפניי את מהות הנזקים שנגרמים להן כתוצאה מאי הקדמת הדיון. לפיכך, דין הערעור להדחות.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ד באלול התשנ"ז
(16.9.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97047590.
A01
/דז/