החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 4759/97 ארגון למימוש האמנה נ. פקיד שומה תל אביב

ניתן ביום

בקצרה

מיסים · דחיפות דיון בערעור על החזר מס ביתרערעור על החלטת רשמת בבקשה להקדמת מועד דיון בערעור אזרחי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת הרשמת שלא להקדים את הדיון בערעור בעניין החזר מס ששולם ביתר. נקבע כי לא נמצאה עילה להתערב בשיקול דעתה, בין היתר משום שהמערערות לא פירטו את הנזקים הנטענים מאי הקדמת הדיון. הערעור נדחה.

העובדות

המערערות ערערו על פסק דין של בית המשפט המחוזי בדבר החזר מס ששולם ביתר, שנמחקה על הסף. המערערת פנתה לבית המשפט העליון בבקשה לקביעת מועד דחוף לדיון, בטענה לנזק מהחזקת כספים שלא כדין. הרשמת דחתה את הבקשה והורתה על איחוד הדיון עם ערעור נוסף.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהחלטת הרשמת שלא להקדים את הדיון בערעור על החזר מס ביתר?

הלכות

  1. 1

    לא נמצאה עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשמת שלא להקדים את הדיון, בין היתר לנוכח העובדה שהמערערות לא פירטו את מהות הנזקים שנגרמים להן מאי הקדמת הדיון.

    ״לא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשמת שלא להקדים את הדיון בערעור זה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הקדמת דיון
  • עילה להתערב
  • נזק

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"א

4759/97

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערער

ות

:

1. ארגון למימוש האמנה

2.

רשף מחשבים וציוד הקפי (1982) בע"מ

נגד

המשיבים

:

1.

פקיד שומה תל-אביב 4

2.

פקיד שומה פתח-תקוה

ערעור על החלטת רשמת בית המשפט

העליון,

כבוד

השופטת א. אפעל-גבאי, מיום 23.7.97,

בע"א

3708/97 ובע"א 4067/97

בשם

המערערות: עו"ד מאיר לביא

החלטה

1.תחילת הפרשה בפסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע.ש. 616/87, ע.ש. 1071/89) ביחס למערערת 1, בהם נקבע כי כספי מקדמות שיועדו לה הם הכנסות החייבות במע"מ. בהמשך לפסיקה הוציא מנהל מע"מ שומות למערערת 1 לשנות המס 1989-1994. הדיון בתיק זה בבית המשפט המחוזי טרם הסתיים. המערערת 1 פנתה בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ועתרה להצהיר כי זכותה לקבל החזר תשלום מס ביתר בהתאם להוראות סעיף 159א' (ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), זכות שקמה לה עם הגשת הדו"ח למשיב בשנים 1990-1994, וכי לא ניתן לעכב את החזר המס ששולם ביתר מעבר לתשעים הימים הנקובים בסעיף. התובענה נמחקה על הסף.

2.בתאריך 17.6.1997 פנתה המערערת 1 לבית המשפט העליון בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 3708/97), בצירוף בקשה לקביעת מועד דחוף לדיון. המערערת 1 טוענת בבקשתה כי הסוגייה שבמחלוקת היא דחופה - כיוון שלטענתה מחזיק פקיד השומה בידיו כספים שלא כדין, ועיכוב החזרתם גורם לה נזק רב. כמו כן טוענת המערערת 1 כי לאור חשיבותה הכללית של הסוגייה נדרש זירוז ההליך. בהחלטתה מיום 23.7.97 דחתה כבוד הרשמת אורית אפעל-גבאי את הבקשה. בהחלטה ציינה כבוד הרשמת כי היא אינה רואה עילה להקדמת הדיון בערעורים על פני ערעורים אחרים הממתינים לבירור בבית המשפט העליון זמן רב. עם זאת קיבלה הרשמת את הבקשה לאחד את הדיון עם ערעורה של המערערת 2 שנסב על שאלה משפטית זהה (ע"א 4067/97).

3.על החלטה זו מונח בפני ערעורן של המערערות. הן טוענות כי דחיית הדיון בערעורים למועד רחוק תהפוך את הדיון כולו לחסר משמעות מעשית עבורן. פסק הדין של כבוד השופטת סירוטה בבית המשפט המחוזי יוצר לטענתן מצב לפיו המשיבים מחזיקים אצלם מס השנוי במחלוקת, בניגוד לסעיפי חוק רבים ולפסיקה. המערערות חוששות כי אם יידחה הדיון בערעורים העוסקים בסעד הזמני - יהפוך הדיון כולו לחסר משמעות, כיוון שבינתיים עשוי הדיון בשומות לגופן להסתיים, והן תהפוכנה לסופיות.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערערות, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, ממתינים ערעורים רבים זמן רב בבית המשפט העליון. לא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשמת שלא להקדים את הדיון בערעור זה. כך ביחוד לאור העובדה שהמערערות לא פירטו בפני הרשמת ולא בפניי את מהות הנזקים שנגרמים להן כתוצאה מאי הקדמת הדיון. לפיכך, דין הערעור להדחות.

הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ד באלול התשנ"ז

(16.9.97).

ה

נ ש י א

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97047590.

A01

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1לא נמצאה עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשמת שלא להקדים את הדיון, בין היתר לנוכח העובדה שהמערערות לא פירטו את מהות הנזקים שנגרמים להן מאי הקדמת הדיון.