בש"פ 4763/01 נסים בוסקילה נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין באשמת ביצוען של עבירות סחר ותיווך בסם מסוכן מסוג קנבוס וטבליות MDMA . על פי הנטען, בוצעו העבירות בחודש דצמבר 2000 בבאר-שבע, והסם נמסר לידיה של סוכנת שפעלה מטעם משטרת ישראל. בהנחה שהמשיבה תוכל להוכיח את הנטען על ידה בכתב האישום, כי אז המסקנה היא שהעורר חטא במעשים שעל חומרתם אין צורך להכביר מלים, והוא עשה זאת בשעה שהיה אסיר ברשיון, וכשנגדו עומדים שני מאסרים על-תנאי, האחד - לשנה אחת והאחר - לשנתיים.

עם זאת, התברר כי עובר למעצרו נטל העורר חלק בתהליך טיפולי בו חוייב מכוח החלטתה של וועדת השחרורים, ותהליך זה נקטע בעקבות מעצרו. במצב זה הביע שרות המבחן, שתסקירו הונח בפני בית משפט קמא, ספק בדבר יכולתו של העורר להתמיד בתהליך טיפולי ללא מסגרת שתהא מסוגלת להציב עבורו גבולות ברורים. העורר לא היה נלהב להשתלב במסגרת כזו, ועל כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו.

בינתיים חלה תפנית, ולא זו בלבד שהמערער מבקש להישלח לקהילה טיפולית, אלא שגם נמצאה עבורו מסגרת כזו, והוא נמצא מתאים להשתלב בה לאחר שעמד בבדיקות הדרושות לעניין זה. בנסיבות החדשות שנוצרו, הביעה באת כוחה המלומדת של המשיבה, עו"ד מטר, את הסכמתה לכך שהמעצר יומר במעצר בית במסגרת הקהילה הטיפולית "משמר החיים", ונדמה שפתרון זה רצוי גם מנקודת השקפה של אינטרס הצבור.

לפיכך, אני מחליט לקבל את הערר, והעורר ישוחרר בתנאים של מעצר-בית מלא בקהילה הטיפולית "משמר לחיים". העורר יועבר לאותו מקום מוקדם ככל שניתן, ולאחר שהדבר יתואם עם שירות המבחן ועם מר קלימו חכמון, יו"ר וועדת הסמים בפרויקט שיקום השכונות בבאר שבע. עד להעברתו לקהילה הטיפולית יוסיף העורר לשהות במעצר.

הקהילה הטיפולית תדווח למשטרת ישראל ולבית המשפט על כל הפרה של תנאי מעצר הבית על ידי העורר, ולזה האחרון מובהר כי הפרה כלשהי תהיה עילה למעצרו מחדש במתקן כליאה.