בש"פ 4764/06 מדינת ישראל נ. יהודה אופנר

1.בשלב זה ובהמלצת בית המשפט באו הצדדים בדברים. לאחר שבא-כוח המבקשת ובא-כוח המשיבה 2 הציגו בפני בא-כוח משיב 1 פרפראזות של שמונה קטעים מיומנה של המשיבה 2 (שהצגתם הותרה בהחלטת בית המשפט מיום 10.5.2006), ולאחר שקטעים אלו הוצגו בפני בית משפט זה ונבחנו גם על ידו, הודיע בא-כוח משיב 1 כי שוכנע שאינם רלבנטיים וכי הוא אינו עומד עוד על קבלתם.

2.משכך אין עוד כל חשיבות מעשית להליך שבפני. עם זאת אני מוצאת לנכון להעיר כי עד שתעתר ערכאה דיונית לבקשת סניגור ותשמע מפיו טענות במעמד צד אחד ללא נוכחות המאשימה, עליה לבחון ולהשתכנע כי יש הצדקה ממשית לנקיטת צעד חריג כזה. אכן, ככלל עומדת לנאשם הזכות במשפט פלילי שלא לחשוף את קו ההגנה טרם לחקירת העדים ושמיעת הראיות. אך זכות זו, ככל זכות אחרת, איננה מוחלטת ויש ועליה ליסוג מפני אינטרסים חשובים יותר. כל דיון ובוודאי דיון בשאלות הנוגעות בלב ליבו של ההליך הפלילי ולהצגת הראיות בו, ראוי לו שיתקיים במעמד שני הצדדים ובאופן שיאפשר לכל אחד מהם להשמיע את עמדתו המנומקת תוך התייחסות לטענות הצד שכנגד, אלא אם כן קיים טעם מיוחד המצדיק סטייה מכך.

3.במקרה שלפנינו הגיע, כאמור, העניין לסיומו בדרך מעשית לאחר שכל הצדדים גילו גישה עניינית שעליה יש לברך. הצורך לדון בשאלה העקרונית שהעלתה המבקשת בעניין זה בערר נתייתר, אפוא, ווהדברים שנאמרו, נאמרו למעלה מן הצורך ובקצירת האומר.

הבקשה נמחקה, בהסכמה.