בש"פ 4773/09 יושבה אלחזוב נ. מדינת ישראל

בחודש אפריל 2009 ועל רקע בקשתה של

בת זוגו לסיים את יחסיה עימו, תקף העורר את המתלוננת – הלם בפניה באגרופו, סתר לה וניסה לחנוק אותה. כן נטען, כי העורר חטא בהתנהגות אלימה כלפי המתלוננת במספר אירועים קודמים.

לעורר יוחסו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, והוא תולה את קולר האשם להתנהגותו בהיותו נוטה לטיפה המרה.

מתסקיר שהוגש לבית המשפט השלום עולה כי העורר אכן מכור לאלכוהול, ובעברו עבירות רכב, הפרת צו בית המשפט, אלימות ותקיפת שוטר. מתוך התסקיר עולה עוד, כי העורר מוכר לשירות המבחן מאז שנת 2002, ולאחר שנמצא נוהג ברכב בהיותו שיכור, הוא שולב במרכז גמילה אותו נטש לאחר זמן מה, ואף ניתק את הקשר עם שירות המבחן. בהליך נוסף שהתקיים בשנת 2006, נדון העורר למאסר בדרך של עבודות שירות, וכן נקבע כי יהיה נתון לפיקוח שרות המבחן לאחר שזה האחרון דיווח כי העורר השתלב במסגרת טיפולית סגורה בעיר מגוריו.

כפי שעיננו רואות, לא חלף זמן רב והעורר שב לסורו. חרף זאת, ביקש בא-כוחו לאפשר לו להשתלב פעם נוספת בתהליך גמילה. את הבקשה הזו דחה בית משפט השלום, וערר שהוגש לבית משפט המחוזי, נדחה אף הוא.

העותר מבקש להשיג בפני על החלטותיהן של הערכאות הקודמות, תוך הדגשה כי הליכי הגמילה שנוסו עד כה לא היו יעילים, ועתה מנוי וגמור עמו להיגמל מאותה התמכרות. כן נטען, כי נוכחותו של העורר מחוץ לכלא חיונית עקב מצב בריאותו הרעוע של בנו.

אין בידי להיעתר לערר. לעורר יוחסו עבירות חמורות כלפי בת-זוג, ומשנמצא כי קיימות ראיות לכאורה לכך, המסקנה הנוספת המתבקשת היא שמהעורר נשקפת סכנה לכלל ולבת זוגו בפרט. מסקנה זו מתחייבת ביתר שאת נוכח עברו שאינו פשוט כלל ועיקר. בנסיבות אלה אינני סבור כי ערכאות קמא נקלעו לתוצאה שגויה. אדרבא, נראה כי המעצר הנו התרופה היחידה במצב שנוצר, וככל שיתמיד העורר ברצונו להיגמל מהתמכרותו, הוא יוכל לפנות לשלטונות בית המעצר, ומותר להניח כי היא תיבחן בכובד ראש.

אי לכך, הערר נדחה.