בש"פ 4775/99 מדינת ישראל נ. פלוני

ניתן בזה צו האוסר פירסום כל פרט שעשוי לזהות את המשיב ואת המתלוננות.

ניתנה היום, ח' באב תשנ"ט (21.7.99).

ש ו פ ט

החלטה

1.לפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-, לתקופה של תשעים יום, החל ביום 22.7.99.

2.ביום 16.11.98 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לנוער, כתב אישום מתוקן כנגד המשיב, קטין יליד 1981, בת.פ.ח 4126/98. האישום הראשון דן בהתעללות בקטין (עבירה לפי סעיף 368ג' לחוק העונשין, תשל"ז1977-). האישום השני עניינו במעשה מגונה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 351(ג) לחוק העונשין) ובאינוס בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 351(א) לחוק העונשין).

על פי האישום הראשון נהג המשיב להכות את שתי המתלוננות, אחיותיו, שהן ילידות 1982, בכל חלקי גופן, בהזדמנויות רבות, בין השנים 1993-1998, כשהוא משתמש באגרופיו, באלה ובכבל חשמל.

על פי האישום השני, בשנת 1994, היכה המשיב את המתלוננת א', הפשיט אותה באיומי אלה וחיכך עצמו בעירום בה, עד אשר הגיע לסיפוקו, תוך שהוא מתעלם מזעקותיה וחוסם את פיה. מאז בעל המשיב את המתלוננת א' כמעט מדי יום, כשהיא נענית לו בשל האימה שהטיל עליה.

3.עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בדיון התבקש בית המשפט לשלוח את המשיב להסתכלות, לפי סעיף 20 לחוק הנוער, תוך הסכמת ב"כ המשיב לכך שבעת ההסתכלות ישהה המשיב במעון נעול. בית המשפט, מפי השופט ע' דוויק, הורה ביום 10.11.99, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, נוכח הסכמת הסנגור לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. במקביל הוחלט על העברת הקטין להסתכלות במוסד "נווה חורש", בו יוחזק בתנאי מעצר.

4.ביום 4.2.99, החליט בית המשפט על השארת המשיב במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט התייחס להודעה מטעם הממונה על המעונות במשרד העבודה והרווחה, לפיה המשיב שהה, לפני האישום, זמן רב במוסד "אחווה" ובמהלך שהותו "נוסו ומוצו כל הדרכים הטיפוליות לגביו ולצערנו לא יכולנו להצביע על פרוגנוזה חיובית". בית המשפט שקל דו"ח שהוכן על ידי מנהל מעון "אחווה" לפיו המשיב הוא "נער בעייתי, חסר גבולות וריסון עצמי, בעל אישיות חלשה, נוקשה ואנטי סוציאלית, אימפולסיבי ואלים". על פי הדו"ח קיים חשש שקבלת המשיב למעון תפגע בחוסים אחרים. על רקע דברים אלה, בית המשפט קבע כי אין לשקול חלופת מעצר או המרת מעצר בפועל באלטרנטיבה כלשהי.

5.דיוני ההוכחות בעניינו של המשיב נקבעו תחילה לסוף חודש מרץ 1999 ונדחו לסוף חודש מאי. ביום 31.5.99 הגיעו הצדדים להסדר טיעון על פיו חזר בו המשיב מכפירתו באישומים. בית המשפט הרשיע את המשיב בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים והורה על הגשת תסקיר לגבי המשיב. ביום 7.7.99, עם קבלת התסקיר, התברר כי לדברי המשיב, הודאתו בבית המשפט לא היתה כנה; לגרסתו, הסכים להודות כדי לחסוך לעצמו את הנסיעות לבית המשפט. עם היוודע דבר זה, החליט בית המשפט לדחות את הסדר הטיעון, לבטל את ההרשעה ולשוב ולקבוע את התיק להוכחות ביום 9.9.99.

6.על רקע זה מבקשת כעת המדינה להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים. המבקשת טוענת כי מן הראוי להאריך את תקופת המעצר בשל מסוכנותו של המשיב. הלה איים כי יתנקם באחיותיו לכשישתחרר. כמו כן הורשע המשיב בעבר בפלילים, בין היתר בגין בריחה ממשמורת. המדינה הזכירה הודעת הממונה על המעונות, לפיה לא קיימת אופציה טיפולית-שיקומית עבור המשיב וציינה כי כל שירותי הרווחה סבורים שאין מקום לאבחון.

7.בא כוח המשיב התנגד להארכת תקופת המעצר בטענה כי, מאחר שהמתלוננות אינן גרות בבית, אין המשיב מהווה סכנה עבורן. כן חלק בא כוח המשיב על התשתית הראייתית לכאורה והצביע על כך כי המשפט לא יסתיים בתום תקופת ההארכה המבוקשת.

8.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הנוגע לעניין, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה להאריך את תקופת המעצר. המעשים המיוחסים למשיב הם חריגים בחומרתם ומעידים על מסוכנותו הרבה. לא מצאתי, כי חל כרסום בתשתית הראייתית לכאורה. יתרה מזו, הצורך בהארכה נוצר בשל חזרתו של המשיב מהודאתו. אמנם, אין לבוא עליו בטרוניה בשל כך, אך יש לצעד זה משקל בהתייחסות להתארכות המשפט.

אי לכך, אני נעתר לבקשתה של המדינה ומאריך את תקופת מעצרו של המשיב, החל ב 22.7.99, בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 4126/98 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.