פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
4778/01 - ב'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת
:
מדינת
ישראל
נגד
המשיבים
:
1.
עבדאללה אבו קישק
2.
מחמד אבו קישק
3.
ניזאם אבו קישק
בקשה
להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי
סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי
(סמכויות
אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-
תאריך
הישיבה: א' בתמוז תשס"א (22.6.01)
בשם
המבקשת: עו"ד דוד פורר
בשם
המשיב 1: עו"ד מחמוד נעאמנה
בשם
המשיבים 2,3: עו"ד ישראל קליין
החלטה
המשיבים עומדים לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת ביצוען של עבירות סחר בסמים מסוכנים בהיקף רחב. על פי הנטען, ניהלו המשיבים תחנת סמים באזור פרדס שניר בלוד, ופעילותם נחשפה, בין היתר, בעקבות פעילותו של סוכן משטרתי סמוי. כתב האישום הוגש לבית משפט קמא בחודש ספטמבר 2000, והמבקשת עתרה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה זו לאחר ששוכנע כי בידי המבקשת ראיות נכבדות להוכחתו של כתב-האישום. לנוכח מסקנה זו, קמה נגד המשיבים עילת מעצר סטאטורית, ובדין סבר בית המשפט שזהו מסוג המקרים בו מתחייב מעצר ממש, ואין די בחלופה אחרת.
בינתיים חלפו להם תשעת חודשי המעצר הראשונים, והרושם שנוצר הוא שתיק זה רחוק מסיומו, ולא יהא בכך סיכון אם אעריך, כי בעתיד תידרש הארכה נוספת של המעצר, ויתכן אף יותר מכך, בטרם יכריע בית המשפט בגורלם של המשיבים. מכאן ההתלבטות הכרוכה בהכרעה בבקשתה של המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים, מכוח הסמכות הנתונה לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-.
השהוי שנוצר בתיק זה נובע מכך, ששמיעתן של הראיות החלה באיחור ניכר, ולמען הדיוק רק בראשית חודש אפריל 2001, היינו, למעלה מ6- חודשים לאחר הגשתו של כתב האישום. מנימוקי בקשתה של המדינה וטיעוניהם של באי-כוח המשיבים ברור גם שהשיהוי הניכר בהליכים לא נגרר בעטיים של שולחיהם, אדרבא, היתה זו המדינה, שבמחצית חודש אפריל 2001, גילתה כי קיים חומר ראיות נוסף הנוגע לעדויות של אנשי משטרה, אשר צפו לעבר המתחם בו פעלה תחנת הסמים. עניין זה הוא יותר מתמוהה, ונראה שבעתיד יהיה מקום לתת לו משקל, אם לא תימצא דרך לסיים את שמיעתו של התיק תוך זמן סביר.
כנגד כל אלה ניצבת חומרתן המופלגת של העבירות אשר יוחסו למשיבים. ענין לנו בהפצה מסיבית של נגע הסמים, אשר בוצעה על ידי חבורה מאורגנת היטב, ותוך חלוקת תפקידים מוגדרת בין חבריה.
אין צורך להרבות מלים על הסכנה הנשקפת לציבור ממי שנחשדו כמעורבים בעבירות מסוג זה, לצבור אם יהלכו חופשי, ולכן אף שההליכים מתנהלים בעניינם בקצב שרחוק מלהשביע רצון, אין מנוס מהארכת המעצר, ולא נותר לי אלא להביע משאלה, כי בית המשפט המחוזי ימצא דרך להאיץ את ההליכים, חרף סדר יומו העמוס.
אני נעתר, איפוא, לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב90- ימים, החל מתאריך 24.6.01, או עד למתן פסק-דין בת.פ. 40291/00 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, ג' בתמוז תשס"א (24.6.01).
ש ו פ ט