בש"פ 478/03 מדינת ישראל נ. דמיטרי לווגזלץ

העורר מואשם עם שניים אחרים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של סיוע לסחר בבני-אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, סחיטה באיומים וכליאת שווא.

בעוד שהאחרים הואשמו בביצוע העבירות עצמן, כבעלים של אותו מכון-הליווי, הואשם העורר בסיוע לביצוע עבירות אלו, שכן עבד הוא שם כשומר. המדינה ביקשה לעצור את כל השלושה.

בית-המשפט המחוזי הבחין בין העורר לבין בעלי המקום, אותם הורה לעצור, ואילו את העורר החליט לשחרר בחלופת מעצר ובכללה מעצר בית בביתו, בפיקוח אשתו ואביו לסירוגין. בנמקו החלטתו זו הטעים בית-המשפט המחוזי, כי לעורר לא מיוחסים מעשי אלימות והתעללות בבחורות שהוחזקו באותו מכון, וכי לפיכך אין מקום למעצרו עד תום ההליכים.

על החלטה זו ערערו שני הצדדים. העורר ביקש לבטל את תנאי השחרור הנוגע למעצר הבית.

בא-כוחו, בהסתמכו גם על תצהירים שאסף מאנשים שידעו על המתרחש באותו מכון, טען כי העורר לא עבר כל עבירה ובוודאי לא עבירה של סחר בנשים, אלא היה עובד מן המניין ועשה את אשר נדרש על-ידי בעלי המקום, כאמור, מבלי להתאכזר לבחורות או לנהוג באלימות כלפיהן. המדינה מצידה הטעימה, כי העורר היה שותף למעשי בעלי המקום ש"קנו" את הבחורות; כי לפיכך לא היה מקום להבחין בין העורר – שאפשר להם להחזיק את המקום הזה – לביניהם; וכי על-כל-פנים, החלופה שנקבעה על ידי בית-המשפט המחוזי אינה מסירה את החשש למסוכנות, העולה מעצם שותפותו בעבירות בהן הוא מואשם.

הגעתי לכלל דעה, כי האבחנה שערך בית-המשפט המחוזי בין בעלי המכון לבין העורר היתה ראויה. כאמור, כתב האישום עצמו לא מייחס לו התנהגות אלימה ולכן שחרורו ממעצר היה מוצדק. דא עקא, שלדעתי קיים בנסיבות המקרה חשש כי העורר ישפיע על המתלוננות – שתיים מהבחורות שהעזו ופנו למשטרה – ואולי סביר להניח שקיימות גם עדויות נוספות לחובת העורר ושותפיו, שעשוי הוא, אם יסתובב חופשי, לנסות לשבשן.

נראה לי על-כן, שלא ניתן היה להחליט על חלופת מעצר ללא קבלת תסקיר מעצר, בגדרו יתבקש שירות המבחן לבחון ולהציע חלופה שתסיר את החשש.

אשר-על-כן אני מקבלת את ערר המדינה בחלקו ודוחה את ערר העורר.

בעקרון יש לשחרר את העורר מן המעצר אם תימצא חלופה ראויה. מעצרו של העורר נמשך כבר זמן רב, ולכן על שירות המבחן לעשות מאמץ להזדרז ולהגיש תסקיר מעצר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתוך 10 ימים. עם קבלת התסקיר יחזור וידון בית-המשפט המחוזי בחלופת מעצר ראויה.

עד לקביעת חלופה כאמור לעיל, יישאר העורר במעצר.