בש"פ 4780/02 דוד מגידיש נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע המייחס לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין, החזקת תחמושת שלא כדין והחזקת רכוש גנוב. דברים אמורים באקדח, שתי מחסניות וכדורים מסוג "הולופוינט" שלפי הנטען החזיק העורר בחדרו בבית הוריו, שנתפסו בחיפוש שנערך שם ביום 21.4.02. האקדח ומחסנית אחת היו גנובים. בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט ג' טהר-לב), בהחלטתו מיום 28.4.02, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון), בהחלטתו מיום 23.5.02, דחה את עררו של העורר על ההחלטה.

העורר חזר וערר על ההחלטה לעוצרו.

2.לטענת בא כוח העורר אין בידי התביעה ראיות מספיקות, אף לא לכאורה, להוכחת האשמות המיוחסות לעורר. עיקרי השגותיו היו כי העורר אינו מתגורר בבית הוריו בקרית גת, שבו נמצאו הנשק והתחמושת, אלא בדירה באשדוד ולפיכך אין לייחס לו את ההחזקה של הנשק והתחמושת. לכך הוסיף כי בתצהיר, מיום 29.4.02, שהגיש אביו של העורר נאמר, בין היתר, שהאב מתגורר בביתו עם אישתו, אימו של העורר, בלבד וכי העורר מגיע "לעיתים רחוקות --- לביקור ולעיתים אף לשהייה בד"כ בסופי שבוע". עוד נאמר בתצהיר כי האב הוא שרכש את האקדח ואת המחסניות לצורכי הגנה עליו ועל אישתו והוא שהניח אותו בתוך ארון בביתו. בא כוח העורר ציין כי דברים שהוחלפו בין האב לבין מדובב והוקלטו בהאזנת סתר מחזקים את המסקנה כי הנשק והתחמושת לא היו של העורר או בהחזקתו.

3.אין בידי לקבל את טענותיו של בא כוח העורר לענין הראיות.

כפי שעולה מחומר הראיות פרטה אימו של העורר בחקירתה במשטרה את מקומות מגוריהם של ילדיה וציינה כי העורר מתגורר "פה בקרית גת יחד איתי בדירה ויש לו דירה גם באשדוד". בתשובה לשאלה אחרת אמרה שבדירה מתגוררים היא ובעלה "ודודו [העורר] בא פעם כן פעם לא". כמו כן עולה מדוחות פעולה שרשמו שוטרים כי הבגדים שאימו של העורר ארזה עבורו לקראת מעצרו הוצאו מן הארון שבו נתפס האקדח, וכי בחדר שבו ניצב אותו ארון נמצאו מסמכים של העורר. בזמן אריזת הבגדים גם נכנס העורר לחדר האמבטיה והביא משם מכונת גילוח ומשחת שיניים. זאת ועוד, התרשמותו של השוטר ליאור פלדמן היתה כי "מדובר בחדרו הפרטי והיתה הסכמה בשתיקה שזה חדרו של דודו וגם לא היתה שום אמירה שזה לא החדר שלו". יצויין כי בתשובה לשאלתו של השוטר רן שרון, במהלך החיפוש, אמר העורר שהאקדח שלו אך אין לו רשיון. באותו מעמד אמר אביו של העורר שהאקדח שלו ועל כך הגיב העורר באומרו "תעזבו אותו אל תשים לב למה שהוא אומר". יודגש כי בהודעה שמסר האב למשטרה למחרת החיפוש, ביום 22.4.02, כפר בכך שהאקדח שלו וכן אמר "לא נגעתי ואין ט"א שלי על האקדח הזה ואני אף פעם לא ראיתי אקדח אצלי בבית".

מצירופן של ראיות אלה יחד עולה לכאורה כי העורר נהג להתגורר מעת לעת בבית הוריו וכי האקדח נמצא בארון שבו היו מאוחסנים בגדיו, באותו חדר. מכאן המסקנה - ואף זאת לכאורה - כי האקדח, המחסניות והכדורים היו של העורר, שהחזיק בהם ללא רשיון. אשר לתצהירו של האב, מסופקני אם לאור הסתירות בין אמירותיו השונות, שצוטטו לעיל, די בו כדי לקעקע את המסקנה. מדובר, אפוא, בעבירות נשק המקימות עילת מעצר. עילת מעצר נוספת היא מסוכנותו של העורר הנלמדת מתוך סוג הכדורים ומתוך המרשם הפלילי שלו, הכולל הרשעות בעבירות רכוש, איומים ואלימות.

4.בא כוח העורר הציע לשחרר את העורר לחלופת מעצר. שהיה בתנאים מגבילים בביתה של אחותו בקרית גת או בבית דודתו בבאר שבע. לא שוכנעתי שיש בחלופות אלה כדי להפיג את סכנתו של העורר. עם זאת, בהתחשב בכך שמאז הרשעתו האחרונה של העורר - 1.1.97 - חלפה תקופה של יותר מחמש שנים, נראה לי שיהיה מקום לשקול חלופה של ממש, אם תוצע, שיהיה בה כדי להבטיח את שלום הציבור ובטחונו.