בש"פ 4784/07 סאמר חייט נ. מדינת ישראל

1.

העורר, ושלושה נוספים, עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות שוד בחבורה וקשירת קשר לביצוע פשע. הם קשרו לשדוד מכונית של אדם שיגיע באקראי לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב אגב חיפוש אחר מין הומוסקסואלי מזדמן.

משהגיע מתלונן שכזה למקום, באישון לילה, הציעו לו שניים מהנאשמים את שירותי המין שלהם ועלו לרכבו, נאשם נוסף הצטרף אליהם – והשלושה הפליאו במתלונן את מכותיהם תוך חניקתו עד לאבדן הכרה. כל אותו הזמן ניצב הנאשם הרביעי בתצפית "שמירה" על האחרים.

בסופם של דברים, הצליח המתלונן לנוס על נפשו. ארבעת הנאשמים – ובהם העורר – גנבו את המכונית ואחד מהם התקשר לאמו של המתלונן, והציע לה "לפדות" את המכונית ששדדו תמורת 20,000 ש"ח.

המדינה ביקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. ביום 22.3.07 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) כי קיימות ראיות לכאורה וכי קמה מאליה עילת מעצר. עם זאת מצא בית המשפט קמא כי רמת הראיות הלכאוריות בעניינו של העורר (ונאשם נוסף) מצדיקה בחינת חלופת מעצר – ולשם כן הורה על עריכת תסקיר מעצר.

בתסקיר מיום 18.4.07 נמצא החלופה שהוצעה על ידי העורר בלתי נאותה, ולאור זאת ביקשו סנגוריו אורכה נוספת להצעת חלופת מעצר אחרת.

החלופה החדשה הוצגה בפני שרות המבחן ובתסקיר מעצר נוסף מיום 3.5.07 נמצאה גם זו בלתי הולמת. הצעת החלופה היתה מעצר בית של העורר בבית דודתו בשכונת ראס אל עמוד בירושלים המזרחית בפיקוחה ובפיקוח דוד נוסף. בתסקיר צוין כי שני המפקחים המוצעים הנ"ל הציעו כי בשל אירועים במשפחה יהיה מקום מעצר הבית בבית סבו של העורר – ובפיקוח הדודה.

קצינת המבחן מוצאת בתסקירה כי הפיקוח המוצע על ידי הדודה לא יהיה אפקטיבי – שכן אין היא גורם סמכותי בעיני העורר. מתוך כך – קשה בעיניה להלום חלופה זו כמסוגלת להפחית ממסוכנותו של העורר והיא נמנעת מלהמליץ על היתכנותה. בישיבת 6.5.07 הציע סנגורו של העורר "לעבות" את החלופה – הלא מומלצת הנ"ל – באיזוק אלקטרוני.

בית המשפט קמא הפנה העניין בשלישית לשירות המבחן לבדיקת משקלו של "עיבוי שכזה". בתסקיר המעצר השלישי מיום 14.5.07 מצביעה קצינת המבחן כי במקום מעצר הבית המוצע קיים קושי של ממש בהפעלת מערכת איזוק אלקטרוני. לאור זאת החליט בית המשפט קמא (כבוד השופט ע' מודריק) ביום 24.5.07 כי חלופת המעצר המוצעת לא תסכון להשגת מטרת המעצר והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים.

2.

בפני ערר שהגיש העורר נגד אותה החלטה.

לטענתו, על אף שהחלופה שהוצעה "אינה אידיאלית" – דין היה שיורה בית המשפט קמא על שחרורו בתנאיה.

עוד טוען הוא כי מתסקירי המעצר לא בלטה התנגדות גורפת למפקחים המוצעים באותה חלופה וכי אין מקום לשלילת האמצעי של איזוק אלקטרוני – רק משום כך שמקום מעצר הבית המוצע הינו במזרח ירושלים. הסנגור מבקש לשוב ולהפנות לעוצמה המופחתת בראיות הלכאוריות בעניינו של העורר דנן.

3.

דין הערר להידחות.

עילת המעצר בעניינו של העורר קמה מתוך המסוכנות הקשה העולה מעבירת השוד בצוותא האכזרי והבוטה המיוחס לו לחבריו.

החלטתו הראשונה של בית המשפט קמא כי ניתן יהיה לבחון בעניינו התכנותה של חלופת מעצר – אין בה להקהות מאותה מסוכנות.

תנאי סף ראשוני להתכנותה של חלופת מעצר בנסיבות שכאלה הוא בבחינת עוצמת ההפחתה שתיוודע ממנה למסוכנותו של הנאשם. חלופת המעצר דנן אינה עומדת בתנאי הסף האמור – שכן היא נעדרת את אלמנט הפיקוח הבסיסי הנדרש מהמפקחים "בשר ודם" ומ"עיבוי" הפיקוח בדמות האיזוק האלקטרוני. משנמצא לבית המשפט קמא כי החלופה המוצעת לוקה על פניה בהיעדר כל אלמנט של פיקוח על תנאי השחרור – נשללה בכך – מניה וביה – האפשרות שיהיה בה להשיג את תכלית המעצר.

לאור זאת – הערר נדחה.