בש"פ 4789/99 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, שנגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח, מעבר ל9- החודשים הראשונים הקבועים בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו1996- (להלן: "החוק").

המשיב הוא קטין והוגש נגדו כתב אישום, יחד עם שותף לעבירה שהוא בגיר, וזאת לאחר קבלת ההרשאה הדרושה על פי החוק.

כתב האישום הוגש ב25.10.98- ויחד עימו הוגשה בקשה, וניתן צו למעצר שני הנאשמים עד תום ההליכים. בא כוח הנאשם השני, שהוא בגיר, הסכים לבקשה הנוכחית ולכן אני דן רק בעניינו של המשיב מס' 1 - הקטין.

עיון בפרוטוקול בית משפט קמא מראה שהיו קבועים 14 מועדים לשמיעת המשפט ובסופו של דבר התקיים דיון ממשי של שמיעת ראיות בשלוש ישיבות ובעוד חלק מישיבה רביעית. יתר 11 הישיבות נדחו. מתוכם שתיים לפי בקשת התביעה וכל היתר על פי בקשת המשיב דנן.

אינני חושב שהיה כאן מעשה מתוכנן של סיכול שמיעת המשפט. היתה תחלופה לא סבירה של סניגורים. בתחילה היה סנגור שהמשיב שכר את שרותיו בעצמו, לאחר מכן עבר העניין לסנגוריה הציבורית, אולם גם במסגרת הזאת היתה תחלופה. כל סנגור, מלבד הסנגור הנוכחי, ביקש דחייה מפני שדרוש לו זמן להתכונן למשפט. מדובר במסכת ראיות שמתוייקת, כפי שנאמר לי, ב17- קלסרים ולכן כל סנגור היה זקוק לזמן. התוצאה היא שהיום אנחנו נמצאים בשלב של סיום עדויות התביעה וקביעת שתי ישיבות אחת לחודש ספטמבר ואחד לחודש אוקטובר והסנגור מודיעני כי אין סיכוי שההגנה תסיים את פרשת הראיות שלה במסגרת הישיבות האלה.

בא כוח המדינה מבסס את הבקשה למעצר על מסוכנותו של המשיב. לטענתו, המסוכנות מוכחת מאליה כאשר יש ראיות לכאורה שהמשיב היה מעורב ברצח. עוד טוען בא כוח המדינה, שאין מקום להנות את המשיב מפירותיה של סחבת שנגרמה בעתיו, בין אם היא מכוונת ובין אם היא לא מכוונת.

הסניגור המלומד מדגיש שלא היתה סחבת מכוונת, אלא תחלופה של סניגורים שכל אחד מהם ביקש לקיים את חובתו לנהל את ההגנה בצורה יסודית והדבר דורש הכנה. עוד טוען הסנגור שעצם העובדה שיש ראיות לכאורה לרצח, אינה בהכרח ראיה למסוכנות. ה-ראיה שהמחוקק מאפשר היום שחרור בערובה גם של מי שנאשם ברצח. בעניין המיוחד שבפנינו מדובר בקטין שאפילו לפי המצב בחוק לפני חקיקת החוק מתשנ"ו1996- אפשר היה לשחררו, קל וחומר היום.

כל אחד מבאי כוח בעלי הדין תמך יתדותיו בשורה של פסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט זה ואשר תומכים בטענה של כל אחד מהם לפי העניין.

אין ספק שכל פרקליט יוכל למצוא טענה דמסייע לטיעוניו בפסיקת בית המשפט מפני שכל מקרה נדון לפי נסיבותיו.

אני דן במקרה דנן לפי נסיבותיו של המקרה הזה. נראה לי, בהתחשב עם הדחיות הרבות שנבעו מבקשות הסנגוריה מחד, והעובדה שפרשת התביעה כבר הסתיימה מאידך, שאין מקום לשחרר את המשיב בשלב הזה. לא יתכן שבית משפט קובע מספר ניכר כזה של ישיבות על מנת לקיים את המשפט במסגרת הזמן הקבוע בחוק, והמטרה הזאת תסוכל על ידי בקשות דחייה אינספור של הסנגוריה, ולדבר הזה לא יהיה כל מחיר. מי שמבקש בקשות כאלה צריך לקחת בחשבון שהתמשכות המשפט גורמת גם להתמשכות המעצר. לא מדובר בעניין של מה בכך. אילו היה לי מושג כל שהוא על המניע לרצח יתכן שיכולתי להגיע למסקנה שחרף חומרתו של המעשה, המסוכנות אינה גבוה כל כך. יש מקרים של רצח בהם אתה יכול לאמר שבאותם נסיבות החשוד או הנאשם ברצח היה מסוכן רק לאותו קורבן בנסיבות הידועות לבית המשפט. אין זה המקרה. אין שום הסבר מדוע קרה הרצח, ובנסיבות כפי שידועות לנו, מי שמעורב במעשה כזה, נראה כאדם מסוכן. במקרה דנן, יש למשיב אף על פי שהוא קטין, גליון הרשעות קודמות בעבירות שונות, כולל אלימות, גליון שלא היה "מבייש" גם עבריין בגיר.

אינני חושב שאמצעי של מעצר בית הוא הגנה מספקת מפני המסוכנות הזאת.

סוף דבר, אני נעתר לבקשה ומאריך את המעצר ב90- יום נוספים החל מיום 25.7.99.

אני מפנה את תשומת ליבו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע לעובדה שנטענה לפני, שהישיבות הקבועות אינן מספיקות, לדעת הסנגור, כדי לסיים את המשפט. כדאי שיקבעו ישיבות נוספות במסגרת הארכת הזמן של 90 יום.