בש"פ 4797/01 פהד פאיז חלאילה נ. מדינת ישראל

נגד העורר ואחר, איברהים אגבריה, הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של הריגה, שידול לחבלה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט וסיוע לאחר מעשה.

על פי הנטען, הוא שידל את אגבריה ואת בנו, מנסור פאהד חלאילה, לתקוף ולדקור את כמאל עבדאלאה עלי. השניים הצטיידו בסכינים, ובתאריך 21.3.96, בעת שכאמל רעה את צאנו במג'ד אל כרום, הם תקפו אותו, דקרו אותו והלמו בו בגרזן, וכתוצאה מכך גרמו למותו.

על פי הנטען, כאשר שבו אגבריה ומנסור לעורר, והודיעו לו על מותו של קורבנם, כעס העורר והורה להם לקבור את הגופה, ואחר כך שרף את בגדיהם של אגבריה וכאמל וכן את הכלים בהם נעשה שימוש להמתתו של המנוח.

הראיה המרכזית בתיק זה עתידה להיות עדותו של מנסור, אשר חתם על הסכם לשמש עד מדינה, ועל פי השקפת המשיבה יש בידיה גם ראיות סיוע. אלא שהשקפה זו לא היתה מקובלת על בית משפט קמא, בפניו התבררה בקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט סבר כי התשתית הקיימת מצביעה, ובמידה הנדרשת בשלב זה של ההליכים, על עבירה של שיבוש מהלכי משפט בלבד, וגם בכך די ליצירתה של עילת מעצר. עם זאת, מצא בית המשפט שניתן לעשות שימוש בחלופת מעצר, והוא קבע שהעורר ישהה במעצר בית מלא בביתם של קרוביו בעיר סחנין. כמו כן חוייב העורר בהפקדה של ערבות במזומן, ונאסר עליו ליצור קשר עם עדי תביעה שאינם בדרגת קירבה ראשונה.

בערר הנוכחי מלין בא כוחו של העורר על מעצר הבית שהושת על שולחו ועל ההגבלות שהוטלו עליו, הואיל ועל פי השקפתו לא הוכח קיומה של עילת מעצר כלשהי, וממילא מתבקש שחרורו של העורר ללא תנאי.

השקפה זו אינה מקובלת עלי. נכון לשלב זה של ההליכים קיימת נגד העורר עדותו של מנסור, שאת מהימנותה ומשקלה יקבע בית המשפט המוסמך, והוא אשר יצטרך גם לקבוע אם די בסיוע המוצע על ידי המשיבה על מנת לבסס הרשעה.

במצב זה קיים גם קיים חשש של ממש לתיאום עדויות והעלמתן של ראיות, והדברים נאמרים חרף העובדה שהאירועים נשוא כתב האישום התרחשו בשנת 1996. כוונתי בעיקר לכך, שאם נכונה הגרסה המוצגת בכתב האישום, אזי מדובר במי שכבר חטא בעבר בשיבוש מהלכי משפט והעלמתן של ראיות, ועל כן מותר וצריך לנקוט באמצעי זהירות על מנת לקדם סכנה למעשים דומים מסוג זה בעתיד. זאת ועוד, נראה על פני הדברים שלעורר, אשר שמר עד כה על זכות השתיקה, יש מידע על מקום הימצאם של הגופה והכלים אשר שימשו להמתתו של המנוח, כפי שהדבר מצא ביטויו במזכר של משטרת ישראל מיום 9.5.96. במצב זה ולנוכח ההליך הפלילי המתנהל נגד העורר, אפשר שהוא יעשה ניסיון להגיע לאותן ראיות ולהעלימן, וגם בכך יש כדי להצדיק את המשך שהייתו במעצר בית.

הערר נדחה.