בש"פ 4798/06 מוחמד סלהב נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיאה מ' ארד) מיום 31.5.2006, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.העורר עומד לדין בעבירה של שוד. על פי עובדות כתב האישום, ביום 29.4.2006 בסמוך לשעה 5:40, עצרו העורר ומוחמד רמאני (להלן: רמאני ) מונית מסוג מרצדס (להלן: המונית ) בה נהג יוסף אסולין (להלן: המתלונן ) וביקשו שיסיעם מתל-אביב לירושלים. בדרך לירושלים סמוך למחלף לטרון ביקשו העורר ורמאני מן הנהג לעצור את המונית בצד הדרך בתואנה כי העורר חש ברע. לאחר שירדו מהמונית פתח העורר את דלת הנהג והחל לבעוט במתלונן, ואילו רמאני פתח את דלת הנוסע, לקח את מפתחות המונית והחל להכות את המתלונן באמצעות מכשיר קשר שהיה בידו. בהמשך נמלטו העורר ורמאני במונית.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העורר ורמאני עד תום ההליכים. בעניינו של העורר הוגש תסקיר מעצר בו נקבע כי העורר, רווק בן 22, מתקשה לקחת אחריות על התנהגותו, וכי במהלך השנה האחרונה נפתחו נגדו ארבעה תיקים נוספים המייחסים לו הסעת תושב זר שלא כדין, ניסיון לגניבת רכב והחזקת כלי פריצה. בתסקיר צוין כי העורר שלל צריכת אלכוהול וסמים וטען כי הפעם הראשונה בחייו בה שתה אלכוהול הייתה במהלך האירוע נשוא כתב האישום. עוד נקבע בתסקיר כי הוריו של העורר לא היו מודעים למעשיו מחוץ לבית. בהחלטתו מיום 31.5.2006 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העורר ורמאני עד תום ההליכים נגדם, בקבעו כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום ובדבר קיומה של עילת מעצר. לעניין האפשרות של חלופת מעצר ציין בית המשפט כי למשיב ולרמאני אין הרשעות קודמות, אך תסקירי מעצר שהוגשו בעניינם לא המליצו על שחרורם לחלופה וכי ממעשיהם נלמדת סכנה לביטחון הציבור שאין לאיינה באמצעות חלופה. עוד ציין בית המשפט כי החלופה שהעלה העורר לפיה ישהה במעצר בית בבית הוריו אינה מתאימה, וזאת נוכח תסקיר המעצר שקבע כי יקשה על הוריו להשפיע על התנהגותו ויקשה עליו לקיים את התנאים המגבילים שייקבעו. רמאני מצידו הסכים למעצרו עד תום ההליכים, תוך שמירה על זכותו לבקש עיון חוזר בהחלטה אם תמצא חלופה ראויה בעניינו.

3.מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר, להיותו נעדר הרשעות קודמות ולצרכיו הטיפוליים העולים משתייתו לשוכרה. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט משקבע כי אין לתת אמון בעורר שיעמוד בתנאי השחרור ואין לסמוך על הוריו כמפקחים מתאימים. העורר מוסיף וטוען לחלופין כי יש להורות על קבלת תסקיר משלים בעניינו לצורך בחינת חלופת מעצר אחרת.

4.דין הערר להידחות. העבירה המיוחסת לעורר מעידה על מסוכנותו ופן מיוחד של חומרה מתווסף אליה נוכח העובדה כי בוצעה על ידו לכאורה יחד עם אחר. עם זאת, נוכח גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי נדרש בית משפט קמא - ובצדק נדרש - לאפשרות של חלופת מעצר, אך נאלץ לשלול אותה בהסתמכו על תסקיר שירות המבחן אשר קבע כי החלופה בבית הוריו של העורר אינה הולמת וכי הוא מעריך שיהיה לעורר קושי לעמוד בתנאים מגבילים שייקבעו. לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא המעוגנות כדבעי בתסקיר שירות המבחן וכן לא מצאתי להורות בשלב זה ובהעדר חלופה קונקרטית אחרת על קבלת תסקיר משלים.

הערר נדחה.