בש"פ 4798/10 אומר דוד בורדנבה נ. מדינת ישראל

1.

הערר שבפניי מופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שלא להורות על הזמנת תסקיר מעצר. כתב האישום מייחס לעורר ביצוע עבירות של חטיפה, אינוס מספר פעמים של קטינה שטרם מלאו לה 16 שנה, מספר עבירות של מעשה מגונה, מעשה סדום ואיום. על פי הנטען, הבחין העורר באישון לילה ברחוב בקטינה שחזרה לביתה ממסיבה. הוא רץ לעברה, אחזה מאחור, סתם את פיה, גרר אותה למדרגות המובילות לחניה, חנק אותה, איים עליה וביצע בה אונס, מעשה סדום ומעשים מגונים. דבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אינו שנוי במחלוקת. העורר הודה במשטרה במיוחס לו בכתב האישום. עתירת הסנגור בבית משפט קמא היא להזמנת תסקיר, בניסיון לשלב את העורר במוסד גמילה מסמים ומאלכוהול. על מנת לקדם עתירה זו, הגיש הסנגור חוות דעת פסיכולוגית, המתארת את מסכת חייו של העורר וממליצה על שילובו במסגרת טיפולית לטיפול בהתמכרותו לסמים ולאלכוהול ולטיפול בעבריינות מין. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי לנוכח חומרת המעשה ואכזריותו אין מקום לשקול חלופה. נוסף על כן, נכתב בהחלטה שהעורר הודה בביצוע העבירה בפני המשטרה ובפני הפסיכולוג – ולכן, המועד הנכון להפנותו להליך שיקומי הוא במהלך גזירת הדין ולא במסגרת הליך המעצר. התובע סבור כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו ושלא היה מקום להזמין תסקיר. מהעבר האחר, הסנגור הפנה להחלטות בהן הוזמנו תסקירים ואף צוין במסגרתן כי כך ראוי לעשות בבקשה מעין זו בכלל. הוא הוסיף כי נסיבות המקרה דנא בפרט מצדיקות זאת.

2.

בניגוד לתסקיר בעניין גזר דין, המחוקק נמנע מלקבוע מצבים בהם חובה להזמין תסקיר מעצר של נאשם בגיר. העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. השיקולים הינם עקרוניים ומעשיים. ההיבטים המעשיים נסבים סביב שני שיקולים, בעלי השפעה הדדית זה על זה: העומס המוטל על שירות המבחן והעובדה כי פעמים רבות מוחזק הנאשם במעצר בהמתינו לקבלת התסקיר. כמובן, על בית המשפט להזמין תסקיר אם יש צורך בכך כדי להגיע להחלטה הראויה. אולם, מצב בו על פני הדברים לא תצמח כל תועלת מהזמנת התסקיר – נראה כי אף ראוי להימנע מכך.

בענייננו, מבקש הסנגור תסקיר למטרה מסוימת – הכנסת מרשו לתוכנית גמילה. הפסיקה אומנם לא שוללת את אפשרות זו, אך ככלל אינה אוהדת אותה ובמיוחד כך הדבר לגבי בגירים. צודק בית משפט קמא כי בשאלה הנדונה נודעת משמעות למסגרת ההליך. כאן, מעשהו לכאורה של העורר מציב אותו ברף הגבוה של מסוכנות. התהליך המבוקש – גם על פי חוות הדעת שהוגשה מטעם הסנגוריה – ממושך, מורכב משלבים שונים והצלחתו אינה מובטחת. מסוכנותו של העורר לעת הזאת לא נשללה, אלא הוצגה הדינאמיקה הפנימית שיצרה אותה. לא שמעתי תשובה מפי הסנגוריה מדוע יש לשלול את גישת בית המשפט, לפיה ראוי במסגרת תיק זה שהעניין ידון לאחר קיומו של מענה, בגדרו כנראה יודה העורר במיוחס לו. אין הדבר אומר שלו היה העורר כופר באשמה – כי אז היה מקום להורות על שחרורו. ההפך הוא הנכון. המסוכנות גבוהה היא

ובהתחשב בנסיבות – חלופת המעצר המוצעת אינה ראויה.

3.

לא מצאתי, אפוא, כי נפלה כל טעות משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי. הערר נדחה.