בש"פ 4799/99 מדינת ישראל נ. סאלם אבו רקייק

זהו ערר על החלטתה של כבוד השופטת ש' דברת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שהחליטה לדחות את בקשת המדינה לעצור עד תום ההליכים את המשיב, שנגדו הוגש באותו בית משפט כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפה, חטיפת קטין, אחזקת נשק, איומים, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח וכן הפרעה לשוטר.

לפי גירסת המתלוננת, המשתקפת בכתב האישום, חטף המשיב את המתלוננת, בת 15, בצאתה מבית ספרה, בעזרת אדם נוסף, במכונית בה נהגו. האישום מבוסס על עדותה של המתלוננת ועל חברה שהיתה נוכחת בזמן החטיפה. המשיב מאשר שהמתלוננת היתה ברכבו, אבל טען שהכל היה בהסכמה וברצון. לדבריו, המתלוננת היא חברתו כבר כמה זמן. המתלוננת מוסרת גרסה, לפיה אין היכרות קודמת בין השניים. עוד היא מוסרת, שהמשיב עקב אחריה במשך שבוע לפני המעשה.

אין היום מחלוקת, שהמשיב התכוון לגרום על ידי מעשהו לכך, שמשפחת המתלוננת תיאלץ להשיאה לו. המחלוקת היא רק לגבי הנסיבות ולגבי מידת שיתוף הפעולה של המתלוננת עצמה. לפי גרסת המתלוננת, המשיב גם הראה לה כלי נשק שהיה עימו במכונית ואיים, שבנשק הזה יחסל אל כל משפחתה, אם מבוקשו לא ינתן לו.

השופטת הנכבדה השתכנעה שיש עילת מעצר, אולם היא לא השתכנעה ממידת המסוכנות של המשיב. היא סבורה היתה שיש כאן מקרה על רקע רומנטי, מקרה שבודאי לא צריך לשבח אותו; אבל לדעת השופטת הנכבדה, המקרה הזה לא מעיד על מסוכנות, ובוודאי לא על מסוכנות כלפי מישהו זולת המתלוננת.

באשר לנשק, שהמתלוננת טוענת שהיה מעורב, הטילה השופטת ספק, מפני שהמתלוננת לא ידעה לאמר מהו סוג הכלי. היא לא אמרה מעבר לכך שהיה לו קנה ארוך ושהיה גדול מאקדח. לאור הדברים האלה החליטה השופטת שיש מקום לשחרור בערובה ובתנאים שנקבעו בהחלטה נפרדת.

המדינה אינה משלימה עם ההחלטה הזו, מפני שהיא סבורה שיש מסוכנות רבה. מכאן הערר שלפני.

הגב' כץ, בשם המדינה, סבורה, שאין להסיק מכך שנערה בת 15 אינה יודעת לכנות את סוג הנשק בשמו, שלא היה נשק. הגב' כץ גם סבורה, שהמסוכנות של המשיב אינה רק כלפי המתלוננת. הוא כבר איים, לגרסת המתלוננת, לפגוע במשפחתה; ומכל מקום, אם הוא מסוגל לעשות מעשה כזה לנערה שאינו מכיר ועקב אחריה רק שבוע, אין בטחון שהוא לא יעשה כך עכשיו לנערה אחרת. גם העובדה שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בתיק זה לא בהכרח תרתיע אותו, שכן המעשה בוצע כשהיו עומדים ותלויים נגדו 4 כתבי אישום, אם כי בעבירות אחרות לגמרי.

הסניגור, עו"ד כתאנה, טוען שאין מסוכנות כלל וכי מדובר בענין על רקע רומנטי; אבל אפילו אם מניחים בשלב הזה שהראיות לכאורה יעמדו במבחן החקירה הנגדית, הרי שגם אז אין הצדקה למעצר. מה גם, שיש הליכי "סולחה" בין שתי המשפחות. הסולחה אמנם עוד לא יצאה אל הפועל, אך לדעת הסניגור, זהו רק עניין של מחלוקת כספית.

לדעתי, הצדק עם ב"כ המדינה. מעשה של חטיפת נערה בת 15, גם אם הכוונה היא לצורך נישואין, וגם אם קיימת מסורת עתיקה כזאת אצל הבדווים, מעיד, בשלהי המאה ה20-, על התנהגות שאינה נורמטיבית היום. אם המעשה הזה נעשה עוד בלווית איום בנשק, הרי שהוא מצביע על מסוכנות של המבצע. שלא כמו השופטת בבית המשפט קמא, אני לא מתרשם מן העובדה, שילדה בת 15 אינה יודעת לאמר בדיוק מהו הנשק. יש אנשים מבוגרים שאינם מבדילים בין "עוזי" ל"קלצ'ניקוב". די בכך שהיא אומרת שזהו נשק ארוך קנה ולא אקדח.

סיכומו של דבר, אני מקבל את ערר המדינה ואני קובע, שהמשיב יהיה במעצר עד תום ההליכים שהוגשו נגדו בת.פ. 8082/99 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתנה יום, ח' באב תשנ"ט (21.7.99).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99047990. T03