בש"פ 4801/00 סולימאן סולימאן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום לאחר שמיעת ראיות בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (של בת זוגו) ובעבירת איומים. הוא נדון ל16- חודשי מאסר בפועל ולמאסרים על תנאי.

בית המשפט עיכב את ביצוע עונש המאסר לצורך התארגנות למשך 3 ימים כפוף להפקדת מזומן בסך 5,000 ש"ח, ערבות עצמית וערבות צד שלישי בסך 20,000 ש"ח כל אחת, איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון, מעצר בית מלא במשך כל שעות היממה וערבות צד שלישי להבטחת השהות במעצר הבית.

המבקש הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי וכן הגיש הוא בקשה לדחיית ביצוע עונש המאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דן בבקשת העיכוב והתנה את העיכוב בכך שהמבקש ישוב וישתלב ב"בית נועם" שהיא מסגרת לטיפול בגברים אלימים. עוד קבע בית המשפט כי עד להשתלבותו של המבקש בבית נועם ימשיך הוא להיות נתון במעצר בית בתנאים שנקבעו.

בבקשה שלפנינו עותר המבקש לבטל את מעצר הבית ולבטל את חיובו להשתלב בבית נועם. אשר למעצר הבית טוען המבקש כי בת זוגתו חזרה לגור עמו בנצרת ולפיכך אין כל טעם להיותו במעצר בית. אשר ל"בית נועם" טוען הוא, כי שירות המבחן ו"בית נועם" אינם מוכנים לקבלו שנית לתוך מסגרת "בית נועם". לכן מבקש הוא לבטל שני תנאים אלה.

ב"כ המשיבה טוענת כי המבקש איננו ממלא את התנאים מסיבות התלויות בו, ולפיכך לא רק שאין לבטלם אלא שבאי מילויים על-ידו, יש כדי להביא למאסרו.

שירות המבחן המציא במהלך הטיפול בעניינו של המבקש 3 דו"חות שמהם עולה כי המבקש מהווה סיכון רציני של ממש לבת זוגתו, לשלמות גופה ונפשה. זהו הטעם למעצר הבית שנועד להרחיקו ממנה. אשר לבית נועם, המבקש עזב על דעת עצמו ולא שיתף פעולה. במצב דברים זה כשהמערכת באה לקראתו, והוא אינו מנצל את היד המושטת, אין לו לבוא בטרוניה על המערכת שאיננה מוכנה להמשיך ולעשות למענו.

בכל מקרה, לא מצאתי טעם להתערב בתנאים שנקבעו. עם זאת, מאחר והמבקש העלה שתי טענות שיתכן ויש להן השלכה על מצבו, ראוי ששירות המבחן יבדוק אותן. האחת: שהאשה באה מרצונה הטוב לגור עימו עם ילדם המשותף וחייהם מתנהלים על מי-מנוחות, והשני כי המבקש נכון לחזור לבית נועם בכל תנאי, או להשתקם במחוז הצפון בכל מקום שימצאו לנכון לשקמו בו. מאחר וב"כ המשיבה הודיעה כי הוגשה על-ידיה בקשה לבית המשפט המחוזי לבטל את עיכוב הביצוע, ראוי שהבירור ייעשה ותוצאתו תובא בפני בית המשפט המחוזי ולשיקולו.

הבקשה נדחית.