בש"פ 4801/14 גבארה מאהר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן ) בעמ"ת 23439-06-14 מיום 29.6.2014, בה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת מ' קסלסי ) מיום 26.5.2014 לעצרו עד תום ההליכים.

1.

ביום 7.5.2014 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד המבקש המייחס לו נהיגה ברכב בכביש 1, ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, משלא הוציא המבקש רישיון נהיגה מעולם. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. לאחר קבלת תסקיר מבחן בעניינו, בית המשפט לתעבורה הורה על מעצרו של המבקש, בציינו כי לחובתו 7 הרשעות קודמות בעבירות דומות, כאשר אך לאחרונה נדון לחודשיים מאסר בדרך של עבודות שירות, ומאסר על תנאי בן 10 חודשים. צוין כי המבקש הינו בן 46, אדם בוגר, שהודה בעבירה, ונוהג פעם אחר פעם מבלי שהוא מורשה לכך ומבלי להפנים את חומרת מעשיו. עוד צוין כי על פי התסקיר, המבקש הינו אדם מניפולטיבי, המתקשה להגיב לסמכות, לגבולות ולמערכת המשפט, ואין בחלופות המעצר שהוצעו כדי לאיין את מסוכנתו, הואיל והמפקחים המוצעים, אביו ושני אחיו, אינם מעורים בחייו ואינם יכולים להוות עבורו גורמי סמכות ומציבי גבולות. בית המשפט התייחס להלכה כי נדרשים נימוקים כבדי משקל כדי לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן, וקבע כי המבקש הוא מסוכן ויש להרחיקו מהכביש, ולא ניתן לתת בו אמון נוכח גישתו לעבירות.

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערר והצביע על כך ששירות המבחן העריך כי רמת מסוכנות המבקש והסיכוי להישנות העבירה גבוהים, ולא בא בהמלצה לשחררו. צוין כי אף שטענת המבקש שרק במקרים נדירים יעצרו נאשמים בעבירות תעבורה עד תום ההליכים הינה נכונה, המקרה דנן נמנה על אותם מקרים. הרשעת המבקש בעבירות דומות התחילה עוד בשנת 1997, ואף שהועמד לדין עד עתה 9 פעמים לא הפנים את חומרת מעשיו, ולפיכך בנסיבות אלו אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו.

מכאן בקשת רשות הערר שבפניי.

3.

המבקש טען כי לא נדרשת חלופה הרמטית וכי בית המשפט לתעבורה הגיע למסקנתו עוד בטרם בחן את המפקחים והחלופה המוצעת. נטען כי שגו הערכאות דלמטה ושירות המבחן בכך שסברו שאין ביכולת המפקחים המוצעים לפקח ולדווח על המבקש; כי חלופה בדמות המפקחים בצירוף איזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות תוכל לאיין את מסוכנותו ברמה מספקת; כי בית המשפט לתעבורה ראה במעצרו של המבקש כמקדמה על חשבון העונש, וכי ייתכן שהמותב שידון בתיק יאריך את המאסר על תנאי שעומד לחובת המבקש ולא יפעילו. עוד נטען כי יש ליתן רשות ערר במקרה דנן, לאור העמדה בפסיקה לפיה נדרשת גמישות במתן רשות ערר בענייני מעצר ושחרור ממעצר.

5.

ענייננו בבקשת רשות ערר לפי סעיף 53(א1)(1) לאחר תיקון מס' 8 התשע"א-2011 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. אף לשיטה המגמישה את תנאי הרשות לערר בענייני מעצרים, נדרשות נסיבות מיוחדות אשר תצדקנה קיום דיון "בגלגול שלישי" (בש"פ עמרמי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 והאסמכתאות שם (11.7.2014). תיק זה אינו מהמקרים המיוחדים המצדיקים רשות ערעור בגלגול שלישי. המערער מוכיח שוב ושוב כי אין עליו מורא החוק. כפי שציינו בצדק שתי הערכאות קמא, הודאת המבקש בעבירה, הרשעותיו הרבות בעבירות קודמות שלא הרתיעוהו מלהמשיך פעם אחר פעם לנהוג מבלי שאי פעם הוכשר לכך, ותסקיר המבחן השלילי בעניינו, מלמדים כי נשקפת מהמבקש סכנה משמעותית לציבור, ואין בחלופות שהוצעו כדי לאינה.

6.

אשר על כן הבקשה נדחית אף ללא צורך בתגובה.