בש"פ 4806/11 סעיד ג'אברין נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 13.6.2011 (מת 57052-03-11, כב' השופט ר' שפירא) לעצור את העוררים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת"פ 57031-03-11.

כתב האישום

2.

עורר 2 (להלן: שומן) ועורר 3 (להלן: כמאל) הינם אחים, ועורר 1 (להלן: סעיד) הוא אחיינם. כנגד העוררים, ולצידם אמג'ד ג'בארין (בן דודם של האחים, להלן: אמג'ד) הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, המגולל עבירות שונות הקשורות בהפעלת לחץ על אחמד אגבאריה המכונה "אבו סלים" (להלן: המתלונן) לפרוע את חובותיו של בנו, עדאל אגבאריה ז"ל, ששם קץ לחייו לאחר שנקלע לקשיים כספיים. כתב האישום מתייחס לשני אירועים.

האישום בגין האירוע הראשון מתייחס לכמאל בלבד. על פי הנטען, הוא קשר קשר עם אחרים לירות על ביתו ועסקו של המתלונן באום אל פאחם בכוונה לגרום חבלה חמורה. בלילה שבין ה-16.11.2010 למחרתו הוא פנה לבן דודו, יוסף ג'בארין (להלן: יוסף) וביקש ממנו את רכב ההונדה שלו. ביום 17.11.2010 הוא הגיע עם אחרים ברכב ההונדה לביתו של המתלונן, וירו ברובים לפחות 162 כדורים על הבית, בית העסק והרכב שחנה לצד הבית, ולאחר מכן השליכו לעבר הבית מטען חבלה, שלא התפוצץ.

האירוע השני יוחס לכל ארבעת הנאשמים. על פי כתב האישום, משעמד המתלונן בסירובו לשלם את חובות בנו, הם קשרו קשר לגרום למותו או למות מי מבני משפחתו. לשם כך ביקש אמג'ד משניים אחרים שישיגו עבורו רכב, והם מסרו לו רכב סובארו ליאונה תמורת 700 ₪. ארבעת הנאשמים הציבו ברכב מיכלים, חומרים דליקים וצמיגים. בהמשך פנו שומן וכמאל ליוסף וביקשו ממנו את רכב הדייהו שלו, ויוסף נעתר. העוררים פעלו להסתרת סימני הזיהוי של הדייהו. ביום 4.1.2011, העוררים ואמג'ד נסעו לביתו של המתלונן בשני הרכבים. את רכב הסוברו הם החנו בצמוד לבית, השליכו לעברו שני בקבוקי תבערה והבעירוהו, המשיכו וירו לפחות 27 כדורים לתוך הסוברו ולעבר ביתו ונמלטו ברכב הדייהו. רכב הסובארו עלה באש והקליעים חדרו לתוך בית העסק וגרמו נזק למבנה.

כנגד יוסף הוגש כתב אישום בגין סיוע לחבלה בכוונה מחמירה באירועים המדוברים. ביום 31.5.2011 הוא הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון (ת"פ 57076-03-11, כב' השופט י' כהן), וביום 18.7.2011 נגזר דינו ל-10 חודשי מאסר שמהם תנוכה תקופת מעצרו ועוד 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה מסוג פשע כלפי גופו של אדם במשך שנתיים.

החלטת המעצר

3.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה לעצור עד תום ההליכים את העוררים ואת אמג'ד. ביום 6.6.2011 ניתנה החלטה הנעתרת לבקשה בעניין אמג'ד, וביום 13.6.2011 ניתנה החלטה דומה בעניין העוררים, שכלפיה מופנה הערר שלפניי.

במוקד הדיון בבית המשפט המחוזי בעניינם של העוררים עמדה שאלת קיומן של ראיות לכאורה. הראיות שהביאה התביעה בנוגע לאירוע הראשון היו: הודעת המתלונן, לפיה קיים מניע לכמאל בביצוע המעשים; הודעתו של יוסף, לפיה כמאל ביקש ממנו את רכב ההונדה, שאותו זיהה כרכב שנעשה בו שימוש במסגרת האירוע; וכן חוות דעת נשק, לפיה אחד מהנשקים שנעשה בהם שימוש במסגרת האירוע הראשון, נעשה בו שימוש גם במסגרת האירוע השני. באשר לאירוע השני, המדינה הסתמכה על הראיות לכאורה הבאות: הודעת המתלונן, לפיה כמאל חזר ודרש את פירעון החובות; הודעת אחמד ג'בארין, בעל רכב הסובארו שככל הנראה נעשה בו שימוש ככלי חבלה; הודעתו של יוסף, אשר סיפק פרטים ומידע לפיהן העוררים לקחו חלק בביצוע המיוחס להם והעובדה שהעוררים שמרו במסגרת חקירתם על זכות השתיקה, ולא נתנו הסבר לראיות לכאורה הקושרות אותם לאירוע. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע שדרישת המחוקק לראיות לכאורה אכן התקיימה. זאת חרף טענות שונות שהעלו באי כוח העוררים כנגד הראיות, שאעמוד עליהן בהמשך.

בש"פ 4584/11

4.

בין מתן ההחלטות בבית המשפט המחוזי בעניינו של אמג'ד ובעניינם של העוררים לבין הדיון בערר שלפניי, קיבל בית משפט זה ביום 5.7.2011 (בש"פ 4584/11, כב' השופט א' גרוניס ) ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של אמג'ד, והורה על עריכת תסקיר לבחינת אפשרות של חלופת מעצר. ביסוד ההחלטה עמדה חולשתן של הראיות לכאורה שהוצגו על ידי התביעה. למעשה, הסנגורים ביקשו לדחות את הדיון בתיק זה עד להכרעה בבש"פ 4584/11.

בהכרעה האמורה התייחס בית משפט זה להודעתו של יוסף מיום 22.2.2011, שניתנה לאחר שצפה בתיעוד וידאו שנקלט בזמן האירוע השני במצלמת אבטחה שהייתה במקום. בהודעתו זיהה יוסף את אמג'ד כמי שנהג ברכב הסובארו , ואף ציין כי הוא מזהה את אמג'ד "שופך חומר בתוך רכב הסובארו" . עוד ציין יוסף בהודעתו זו, כי הוא מזהה את סעיד כמי שיושב ליד אמג'ד ברכב הסובארו. ביחס לראיה לכאורה זו קבע השופט א' גרוניס:

"איני סבור, במלוא הזהירות המתחייבת בשלב זה של בחינת הראיות, כי ניתן לייחס משקל לכאורי רב לזיהויו של העורר בידי יוסף. ראשית, זיהויו של העורר בידי יוסף נעשה אך ורק על-פי מבנה גופו ( שם בש' 130 ו-136). היינו, העורר לא זוהה על-פי חזות פניו. יודגש, בהקשר זה, כי סרטון האבטחה צולם בשעות הלילה ותועדו בו מספר אנשים כשהם רעולי פנים. זאת ועוד, בחקירותיו הבאות של יוסף התברר, כי הוא מפקפק בזיהויו הראשוני של סעיד ברכב הסובארו כשהוא יושב לצדו של העורר. כך, בהודעה מיום 3.3.2011 (סומנה 18ג), סיפר יוסף כי סעיד התוודה בפניו בתא-המעצר כי הוא נהג ברכב הדייהו . בהמשך לדברים אלה טען יוסף בהודעתו מיום 13.3.2011 (סומנה 18ה) כי הוא אינו בטוח שזיהה את סעיד ברכב הסובארו ("אני לא בטוח במאה אחוז שזה סעיד... אני לא חוקר...": ש' 44 בהודעה מיום 13.3.2011). הנה כי כן, במהלך הצפייה בסרטון האבטחה זיהה יוסף את סעיד ואת העורר ברכב הסובארו. זאת, אך ורק על-פי מבנה גופם. אולם, בשלב מאוחר יותר הביע יוסף ספקות באשר לזיהויו של סעיד. אומנם, יוסף לא חזר בו מזיהויו הראשוני של העורר כמי שנהג ברכב הסובארו וכמי ששפך חומר לתוך הרכב. אך העובדה שיוסף פקפק בדיעבד בנכונות זיהויו של סעיד, יש בה בשלב זה כדי להשליך על העוצמה שראוי לייחס לזיהויו הראשוני של העורר בידי יוסף, לאחר שצפה בסרטון האבטחה".

לעומת זאת, בית המשפט הכיר בקיומן של ראיות אחרות, אך מכיוון שהן לא נגעו במישרין לאירוע המרכזי, נקבע שאין להן עוצמה גבוהה. לנוכח חולשת הראיות, כאמור, הוחלט על בחינת אפשרות לחלופת מעצר.

טענות הצדדים בערר

5.

לדברי באי-כוח העוררים, התשתית הראייתית מבוססת רובה ככולה על ראיות נסיבתיות. כמו כן, היא מתעלמת ממספר כשלים משמעותיים. באשר לאירוע הראשון, הדמויות הנצפות בסרטו שצולם במצלמת האבטחה אינן דומות חיצונית לכמאל, ואף המתלונן לא זיהה מי מהן ככמאל .

לגבי הראיות על דרישת הפירעון שלוותה באיומים, צוין שבתו של המתלונן הזכירה בהודעתה נושים רבים שדרשו מהם כספים ואיימו עליהם. אדרבה, מהודעותיהם של המתלונן ובנו עולה כי בניגוד לנושים אחרים שנקטו באיומים, כמאל ביקש את כספו ללא שימוש בכלי זה. בדיון לפניי הוסיפו באי כוח העוררים כי בעת היותם של העוררים ואמג'ד נתונים במעצר אירע אירוע נוסף של ירי חם כגד המתלונן על ידי אחד מנושיו.

גם באשר להודעותיו של יוסף, העוררים סבורים שהן "מפוברקות ואף שקריות, ומהן נודף ריח של הפללה בכוונה". הם מוסיפים כי אמצעים מדעיים מפריכים אותן. בעוד שעל פי עדותו של יוסף, הוא לקח רכב מביתו שבאום אל פאחם בשעה 8:00, איכון המכשיר הסלולארי שלו מראה שכבר בשעה 7:14 הוא היה בנסיעה לכיוון בית הורי אשתו באשדוד. רק בעקבות הערות המשטרה תוקנה עדותו של יוסף – מה שמוכיח שמדובר במאמץ מכוון להפללת העוררים. בנוגע לזיהויו של יוסף את רכב ההונדה שלו בסרטון הנזכר, העוררים מציינים שמדברי האדם שקנה את הרכב מיוסף – עלאא מאג'נה – עולה שלא היו סימנים בולטים בפח של הרכב, בעוד שבסרטון יש סימן הבולט לעין על מכסה תא המטען.

בדיון שקיימתי הוסיפו העוררים והתייחסו גם לדבריו של השופט גרוניס בהחלטתו שנסקרה לעיל. לדבריהם, הספיקות שהוא עורר וקביעתו ביחס לעוצמתן החלשה של הראיות – בכלל והודעותיו של יוסף בפרט – יפים גם באשר לעוררים בבקשה דנא. מנגד, באת כוח המשיבה גרסה שאין להקיש מעניינו של אמג'ד לעוררים, שכן לגביהם קיימות הודעות מפורטות ומבוססות של יוסף. זאת לצד ראיות נוספות: שיחות מפלילות בתא המעצר בין יוסף לאמג'ד ולסעיד ושתיקתם של העוררים.

דיון והכרעה

6.

במובן מסוים, החלטת חברי, כב' השופט א' גרוניס, מהווה נקודת מוצא להכרעה. לאמור, חולשה של ממש בעוצמת הראיות עשויה לתמוך בקבלת הערר. אולם, נותר הצורך בבחינת הראיות. הסנגורים טוענים שאין כל הצדקה להבחין בין מרשיהם לבין אמג'ד, ואילו התביעה סבורה שאיכות הראיות כאן ברמה גבוהה מהתשתית הקיימת בעניינו. הדגש הושם על הראיות, שכן עילת המעצר עולה בבירור מנסיבות המקרה כפי שתוארו.

בחומרי החקירה שהוצגו לעיוני ישנן 12 הודעות של יוסף, המסומנות 18 – 18יא. בהודעה 18 (מיום 21.2.2011) מכחיש יוסף כל מעורבות באירועים המדוברים, וטוען שהעוררים עמדו מאחורי המעשים, אך זאת משמועה "כמו כל האנשים". בהודעה 18א (ניתנה למחרת) מוסר יוסף ששומן סיפר לו על הסכסוך בין המעורבים. יוסף התייחס לכך שכמאל שאל ממנו רכב, וסיפר שבשעת ההחזרה אמר כמאל: "אל תדאג, הרכב שלך רק לווה אותנו ולא השתתף בירי על אבו סלים". הוא הוסיף שכמאל סיפר לו: "אל תיכנס ללחץ. לא ביצעתי ברכב שלך ירי ושריפה שהייתה, אלה (אלא) רק לווה אותנו". בהודעה 18ב (לפני כן, באותו יום) מופיעה התייחסות מפורטת יותר: "נפגשתי עם כמאל ושומן וסעיד... כמאל פנה אלי ואמר לי שאני צריך את הרכב כי רוצה לדפוק מישהו תושב באקה אלגרביה הוא רוצה לירות לו על הבית כך הוא אמר לי אני השארתי לו את הרכב שלי וחזרתי הביתה... למחרת בשעת בערך 12:30 פגשתי את כמאל בסמטה אצל ההורים שלי ואמר לי אל תפחד האוטו לא ביצע שום דבר והוא רק ליווה אותנו". כזכור, האירועים נשואי בקשה זו התרחשו באום אל פאחם, ולא בבאקה אלגרביה. ברם, כפי שיובהר, העוררים עצמם הסבירו את ה"טעות" במיקום האירוע. בתשובה לשאלה "איך ועל סמך מה אתה מוסר שכמאל היה מעורב באירוע של אבו סלים?", השיב יוסף שיום לאחר המקרה עמדו שלושת העוררים וכמאל אמר שעליהם לארגן אליבי, "כי יהיו מעצרים". לאחר מכן נשאל אם שמע אי פעם מפיו של כמאל שבכוונתו לפגוע במשפחת המתלונן, ותשובתו הייתה: "כן, אני שמעתי אותו אומר: אם לא ישלם לו כסף אבו סלים הוא יעלים אותו; זה היה אחרי האירוע אחרון בשבוע".

בהמשך אותה הודעה הוצג בפניו של יוסף סרטון מצלמות האבטחה מהאירוע השני, ובו זיהה יוסף את רכבו, את אמג'ד ואת סעיד. כפי שציין השופט גרוניס בהחלטתו הנזכרת לעיל, זיהויים אלו הם בעייתיים, ובמידת מה נסתרו בהודעות ההמשך.

בהודעה 18ג (מיום 3.3.2011) הוסיף יוסף שהוא שהה בתא מעצר עם סעיד, וסעיד סיפר לו שהוא נהג ברכבו של יוסף "במבצע של אבו סלים ביום 4.1.11".

בהודעה 18ו (14.3.2011) שב יוסף והתייחס לשיחה שבה ביקש ממנו כמאל את רכב הדייהו עובר לאירוע השני. על פי המסופר בהודעה זו, מטרת הבקשה לא הייתה פעילות בבאקה אלגרביה: "כמאל ביקש ממני את הרכב שלי כדי לבצע איתו ירי לעבר ביתו של אבו סלים... הוא סיפר לי שהוא – אבו סלים – חייב לו כסף". את הסתירה בהודעותיו הוא תירץ בחשש שיקשרו בינו לבין מעשיו של כמאל. לדבריו: "כי פחדתי, וזה לא נכון, כי הוא כן אמר לי שהוא הולך לירות על הבית של אבו סלים, ופחדתי להגיד את האמת, שלא יקשרו אותי למעשים שלו, מכיוון שאני לא פושע ולא מנוסה בחקירות". באשר לסעיד ושומן, הוא הבהיר: "אני לא יודע מה חלק שלהם; אני מרגע ששמתי את האוטו הסיע אותי שומן הביתה".

בהודעה 18ז (16.3.2011) העיד יוסף שישב עם שלושת העוררים, ותיאר את התרברבותו של כמאל אודות המכה הטובה שנתן למתלונן.

7.

התמונה המצטיירת היא שהתביעה עמדה במשוכה הראייתית המוטלת עליה בשלב זה של ההליך. יוסף מפליל את כל אחד מהעוררים במעורבות באירוע השני. די בכך. עולה לכאורה ששלושתם הגיעו לביתו של המתלונן ברכב. עם הגעתם, הם השליכו לעבר הרכב את בקבוקי התבערה, וירו לעבר הרכב והבית. צודקים הסנגורים שעדותו של יוסף התפתחה ואין גרסתו עקבית לאורך הודעותיו. עניין זה יתברר, כנראה, במסגרת חקירתו הנגדית של העד במהלך המשפט. לצד זאת, יוסף מסר במספר עדויות על חלקו של כל אחד מהעוררים. אין טענה שיוסף אינו מכיר אותם. שלדת גרסתו מציבה את שלושת העוררים בליבת המקרה.

בכך שונה מארג הראיות נגד העוררים מזה של אמג'ד. השופט גרוניס הבליט את הקושי בראיית הזיהוי על סמך סרטון הווידיאו. הראיות נגד העוררים ישירות, והמסננת של הזיהוי – מבחינת איכותו – איננה הקושי. בל נשכח, שעסקינן בבחינת חומר גולמי, שמקים סבירות להרשעה, היה והראיה המפלילה – עדות יוסף במקרה זה – תזכה למלוא המשקל בסיום המשפט. בהקשר זה, שתיקת העוררים בחקירתם מחזקת את גרסתו המפלילה של יוסף.

מבין שלושת העוררים, הראיות נגד כמאל הן החזקות ביותר. יוסף מסר אמרות שונות מפיו, שמתארות את מרכזיותו באירוע. אולם, אף סעיד, על פי עדותו של יוסף, הודה בפניו כי היה מעורב ב"מבצע" כנגד המתלונן. באשר לשומן, יוסף העיד שכמאל ושומן ביקשו את הרכב ו"קישטו" אותו. וכן מסר: "אני פניתי לשומן ושאלתי אותו: למה אמרתם לי שאתם נוסעים לבאקה עם הרכב שלי? הוא אמר לי, שומן, שפחד שאני אספר למישהו" (הודעה 18ו). מדברי כמאל, על פי עדותו של יוסף, עולה כי יד שלושת העוררים הייתה במעל. העניין בא לידי ביטוי באמרה בדבר תיאום האליבי. מגוון הראיות על כיווניהן השונים מספק את הדרישה הראייתית הנוספת.

המסוכנות הנגזרת מהאירוע השני – המשותף לשלושת העוררים – מדברת בעד עצמה. עילת המעצר בעלת עוצמה רבה. עסקינן באלימות בנשק חם. הגם והעוררים לא התייחסו לחלופה קונקרטית, ניתן לומר כי המסוכנות על פי הראיות לכאורה הינה כה מוחשית, שאף תנאי של מעצר בית מלא בפיקוח לא ישיג את מטרות המעצר.

8.

הערר נדחה.