בש"פ 4807/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' שחם ) במ"ת 53880-07-19 מיום 7.7.2020, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

תמצית העובדות

2.

ביום 22.7.2019 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו שני אישומים בגין שורה ארוכה של עבירות מין אותן ביצע לאורך שנים בשני אחים קטינים (להלן: הקטינים ). בתמצית יתואר, כי העורר יצר קשר חברי עם הקטינים ונפגש עם כל אחד מהם באופן קבוע ורציף, לפחות אחת לשבוע. עוד עולה מכתב האישום כי העורר ניצל את הקשרים שטיפח עם הקטינים, את גילם הצעיר, ואת יחסי התלות שנוצרו ביניהם – וביצע בהם עבירות מין. לבקשת העורר, שמרו נפגעי העבירה בסוד את הפגיעות שחוו. על רקע האמור, מייחס כתב האישום לעורר ביצוע של עבירות שונות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהן מאות עבירות של מעשה סדום ללא הסכמה חופשית; ריבוי עבירות של מעשים מגונים ללא הסכמה חופשית; עשרות עבירות של מעשי סדום וגרם מעשה סדום תוך ניצול יחסי תלות והשגחה; עשרות עבירות של מעשים מגונים וגרם מעשה מגונה תוך ניצול יחסי תלות ומרות; מאות עבירות של מעשים מגונים ועוד.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. לאחר שנתקבלו תסקירי מעצר בעניינו של העורר, ביום 20.8.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בתנאים מגבילים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

ביום 14.6.2020 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, בגדרה טען כי לכל אורך תקופת מעצרו בפיקוח אלקטרוני עמד בתנאים שהוטלו עליו ללא הפרות מצדו. בנסיבות אלו, ונוכח חלוף הזמן, ביקש העורר כי יאושרו לו חלונות התאווררות בפיקוח מספר פעמים בשבוע בין השעות 20:00-18:00, לשם יציאה להליכה בשטח פתוח בליווי אחד המפקחים. ביום 21.6.2020 נדונה הבקשה לעיון חוזר ובסופו הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להגיש תסקיר עדכני בהתייחס לבקשה.

5.

בהמשך לכך, ביום 1.7.2020 הוגש תסקיר שירות המבחן. בתסקיר צוין כי הסיכון הנשקף מהעורר לשיבוש הליכי משפט פחת, שכן מאז מעצרו בפיקוח אלקטרוני העורר לא יצר קשר עם הקטינים ושמיעת הראיות בתיק החלה זה מכבר. עוד צוין בתסקיר כי עדיין קיים סיכון לביצוע עבירות מין על-ידי העורר, ואולם הפיקוח האלקטרוני והאנושי מסייעים בהפחתתו.

שירות המבחן הוסיף ותיאר את הליך הטיפול בו משתתף העורר, וציין כי העורר מודע לכך שהוא בעל משיכה מינית הבופילית (משיכה למתבגרים צעירים) וכי התנהגותו דורשת טיפול. כמו כן, שירות המבחן ערך שיחה עם אחד מהקטינים, אשר ציין כי הוא איננו חושש משינוי תנאי המעצר של העורר, אך בכל זאת מתנגד לכך בשל חומרת המעשים. שירות המבחן ציין עוד כי העורר מסר שהוא סובל מבעיות בברכו ובגבו (מבלי שהוצגו מסמכים רפואיים) וכי הוא לא מבצע במסגרת מעצרו פעילות גופנית, ומשכך סובל מכאבים רבים. בסופו של דבר, בא שירות המבחן בהמלצה להקל על תנאי מעצרו של העורר ולאפשר לו חלונות התאווררות מספר פעמים בשבוע, וזאת נוכח תקופת מעצרו הממושכת, העובדה כי לא נרשמו לחובתו אירועי משמעת, העובדה שלא יצר קשר עם נפגעי העבירה ועל רקע הליך הטיפול.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

ביום 7.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר בקבעו כי המקרה הנדון איננו בא בגדר אותם מקרים חריגים בהם יתאפשרו חלונות אוורור במהלך מעצר באיזוק אלקטרוני. בית המשפט המחוזי קבע כי העורר לא הציג תשתית רפואית של ממש בדבר בעיות בברכו או בגבו, או הצדקה אחרת על-מנת שניתן יהיה להיעתר לבקשה. כן צוין כי העותר יכול לקיים פעילות גופנית במקום מעצרו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי הסיכון להישנות עבירות מצד העורר עומד בעינו, כמו גם הצורך במעצר בפיקוח אלקטרוני לשם הפחתתו. אשר לחשש מפני שיבוש ההליכים, נקבע כי חשש זה טרם אוין, שכן שמיעת הראיות בתיק טרם נסתיימה.

על החלטה זו הגיש העורר את הערר שלפניי.

הערר דנן

7.

בהודעת הערר ובדיון שהתקיים בפני ביום 19.7.2020, נטען כי העורר מצוי במעצר בתנאים מגבילים מזה כשנה ללא הפרות מצדו. עוד נטען כי בתי המשפט מורים לא אחת על חלונות התאווררות במהלך מעצר בפיקוח אלקטרוני, וזאת אף בעבירות החמורות מאלו המיוחסות לעורר. כמו כן, העורר טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי להפנותו לקבלת תסקיר, ודחיית הבקשה לעיון חוזר חרף ההמלצה החיובית בעניינו – פגעו באינטרס הציפייה וההסתכמות של העורר.

לגופו של עניין, העורר מפנה לתסקיר שירות המבחן וטוען כי המסוכנות הנשקפת ממנו פחתה, כמו גם החשש מפני שיבוש הליכי משפט. צוין כי המסוכנות הנשקפת מהעורר היא אך ביחס לקטינים – נפגעי העבירה הספציפיים, עמם העורר לא מצוי בקשר, וכי קיים חשש ברמה נמוכה מאוד, אם בכלל, כי העורר יבצע עבירות כלפי קטינים אקראיים הנקרים בדרכו. עוד נטען כי עד לשלב זה נערכה ישיבת הוכחות אחת בתיק, כאשר התיק קבוע שוב לחודש ספטמבר ודומה שההליך העיקרי בתיק לא יסתיים בקרוב.

8.

המדינה סבורה כי דין הערר להידחות, ומפנה בהקשר זה לתסקיר שירות המבחן אשר קובע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר עדיין קיימת. עוד טוענת המדינה כי אחד מהקטינים טרם העיד ומשכך קיים חשש מפני שיבוש ההליך, וזאת בפרט שעה שמדובר בעבירות מין חמורות וכאשר העורר מודע למשיכה המינית לבני נוער ממנה הוא סובל. צוין כי במהלך תקופת מעצרו יצא העורר במסגרת חלונות קונקרטיים לצרכים שהוכחו, ואולם לא הוכח מהו הצורך המצדיק במקרה הנדון חלונות התאווררות קבועים.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בהודעת הערר ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

10.

סעיף 22ד(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996, מונה את התכליות השונות שלשמן יהיה רשאי עצור בפיקוח אלקטרוני לצאת ממקום הפיקוח באישור בית המשפט, כלהלן:

"חלון פיקוח יכול שיהיה לשם קבלת טיפול רפואי, טיפול נפשי או טיפול אחר הדרוש למפוקח, פגישה עם קצין מבחן בהתאם להמלצת שירות המבחן, ולגבי מפוקח שהוא קטין – גם לשם לימודים בבית ספר, ויכול שיהיה לתכלית אחרת שהומלצה בתסקיר המעצר, או לתכלית חשובה אחרת, מטעמים שיירשמו".

הפסיקה אימצה גישה מצמצמת באשר ליציאה לחלונות התאווררות קבועים במהלך מעצר בפיקוח אלקטרוני כך שאישור כאמור יינתן רק במקרים חריגים המצדיקים זאת. כפי שצוין לא אחת, מעצר בפיקוח אלקטרוני, כמו מעצר בבית המעצר, נועד להפחית את החשש מפני מסוכנות הנאשם ומפני שיבוש הליכי חקירה ומשפט. בהתאם לכך, כשם שבעת מעצר מאחורי סורג ובריח לא ניתן – ככלל – לצאת לחלונות התאווררות קבועים, זהו הדין גם בכל הנוגע למעצר בפיקוח אלקטרוני, למעט במקרים חריגים כאמור (ראו: בש"פ 77/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 14-13 (11.1.2017); בש"פ 6646/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 3-2 (29.8.2017); בש"פ 2735/19 גבאי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (5.5.2019)).

11.

לא מצאתי כי המקרה הנדון מצדיק בשלב זה היעתרות לבקשת העורר, ומכאן כי לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

כפי שבית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, העורר לא הוכיח כי אחד מהטעמים המנויים בחוק מתקיימים בעניינו ולא הציג תשתית של ממש בהקשר זה. אף במסגרת הודעת הערר שלפני לא מצאתי הצדקה לחריגה מהכלל המאפשרת מתן אישור ליציאת העורר חלונות התאווררות קבועים .

אמנם שירות המבחן בא בהמלצה חיובית בהתייחס לבקשת העורר, וציין כי הפיקוח האלקטרוני והאנושי מסייעים בהפחתת הסיכון, ואולם לצד זאת ציין שירות המבחן כי "עדיין קיים סיכון" הנשקף מהעורר. כן צוין כי הסיכון מפני שיבוש הליכי משפט אמנם פחת, אך בית המשפט המחוזי הוסיף כי סיכון זה לא אוין, וזאת בין היתר מאחר שאחד מהקטינים טרם העיד, ולא ראיתי להתערב בכך. בנסיבות אלו, כאמור, לא מצאתי כי המקרה הנדון בא בגדר המקרים החריגים בהם יתאפשרו חלונות התאווררות לצד המעצר בפיקוח אלקטרוני. לפיכך, דין הערר להידחות.

12.

סוף דבר : הערר נדחה.