בש"פ 4811/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

הערר מופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. בכך, קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה על החלטת בית המשפט לנוער בירושלים (מ"ח 44534-06-10 מפי השופט א' דראל). כתב האישום מייחס לעורר, בן 17, ביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען, הוא המתין יחד עם אחר עד שתעבור מכונית ובה נוסעים יהודים, כדי לפגוע בהם. משחלפה מונית לידו, ובה ארבעה נוסעים, יידו השניים אבנים לעבר המונית. זאת, בעקבות הנחתם כי נוסעיה יהודים. כתוצאה מכך, נופצה השמשה האחורית של המונית ואחת מהאבנים פגעה בראשו של נוסע וגרמה לשטף דם בראשו ולדימום. בית המשפט לנוער ציין כי העבירה הנדונה חמורה "לפי כל קנה מידה", אך מצא לנכון לאמץ את המלצת תסקיר המעצר והתרשמותו החיובית מהוריו של העורר. בית המשפט המחוזי התייחס לכך שהרקע לביצוע העבירה הוא לאומני. צוין כי העורר הינו תלמיד מצטיין, ללא רישום פלילי, השייך למשפחה טובה ונורמטיבית. אולם, בשל חומרת העבירה אין מנוס מלהורות על מעצרו.

2.

צודק התובע כי במעשהו הלכאורי של העורר טמונה סכנה רבה. בהנחה שהעורר ביצע את העבירה, מטריד הוא הדבר לנוכח עברו הנורמטיבי ומשפחתו התומכת. הניסיון מלמד כי נתונים אלה אינם מהווים חסינות מפני ביצוע עבירות פליליות, אם כך יבחר הקטין. כך או כך, אין זה השלב, כמובן, לקבוע את אשמת העורר. אולם, משהוכחה אשמתו לכאורה – קיים ספק רב אם שחרורו בתנאים קפדניים ישיג את מטרות המעצר. בידעו של העורר כי בית המשפט עשוי להחמיר עמו ועל רקע מעשיו, המלמדים לכאורה על הנקודה בה הוא מצוי בשלב זה – חוששני כי אין לקבל את המלצת השירות. העבירה בוצעה מתוך מחשבה ומתוך כוונה לפגוע אף בפגיעה קשה, כפי שזו אכן התרחשה בפועל. עולה מהתסקיר כי המשפחה משקיעה בעורר. ברם, רצונה הטוב אינו ערובה לכך שהעורר יקפיד לשמור על תנאי השחרור. תפקידו של שירות המבחן הינו להציע חלופה ואומנם הסנגור הצביע על המרכיבים החיוביים בתסקיר. אולם, נדמה כי התסקיר אינו מתייחס בעומק הנדרש למשמעות המעשים שבוצעו על ידי העורר והסכנה הנשקפת לכאורה ממנו לעת הזאת ובמסגרת הזו.

3.

דעתי היא כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.