בש"פ 4812/99 שרון חזן נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת צ'רניאק), שדחה בקשה לעיון מחדש בתנאי מעצר בית שנקבעו לעורר כחלופת מעצר.

ב"כ העורר, במסגרת טיעוניו, עלה על טונים גבוהים בטרוניה כלפי ב"כ המדינה. אני לא מבין מה הטרוניה ומה סיבת הכעס. לטעמי, ב"כ המדינה עשה את חובתו כפי שהוא צריך לעשות.

לגופו של עניין, אני מקבל את הערר.

העורר הואשם בכתב אישום במעורבות בשני אירועים שאי-אפשר לכנותם אלא מקרי שוד חמורים ביותר. הוא לא מודה בעבירות ועדיין, בשלב הזה, עומדת לזכותו חזקת חפותו. כשהוגש כתב האישום, בית המשפט מצא לנכון לעצור אותו עד תום הליכים, בגלל חזקת המסוכנות הנובעת מעצם המעשה המיוחס לו והעבודה, שיש ראיות לכאורה המבססות את האישום. בשלב מאוחר יותר, מכיוון שנקף הזמן והמשפט לא התקדם, מסיבות שאינן תלויות בנאשם, החליט בית משפט זה, מפי כב' השופט מצא, ב19.4.99-, לשחרר את העורר מן המעצר, אולם קבע חלופת מעצר של מעצר בית מלא. הנימוק להחלטה הזו היה, שהשופט הגיע למסקנה, שאין לחזות מראש את קיצו של המשפט, לפי הקצב שהתנהל עד אז.

בינתיים נקבעו מועדים למשפט ונשמעו חלק מן העדים. המשפט לא הסתיים, והיום קבועים שלושה מועדים והם: 25.10.99, 27/10/99 ו4/11/99-. הסניגור מודיע לי, שלפי הערכתו, המשפט בשום אופן לא יסתיים בשלוש ישיבות אלה. בינתיים, האיש יושב בטל בביתו.

לאור העובדה, שהמועדים נקבעו לאוקטובר ולנובמבר, הגיש הסניגור בקשה לעיון מחדש בתנאי מעצר, וזו נדחתה. מכאן הערר שלפני.

ב"כ המדינה, עו"ד ליבליין, מתנגד לבקשה וטוען, שבמהותה אין זו, אלא ערעור על החלטתו של כב' השופט מצא מיום 19.4.99, שבה קבע את מעצר הבית. עוד טוען מר ליבליין, שלא חל שום שינוי. השופט מצא ידע מראש שהמשפט לא יגמר מהר, שהמועדים שנקבעו אינם רחוקים כל כך, ושהזמן שנקף מאז מתן אותה החלטה, קצת יותר משלושה חודשים, הוא בודאי לא שינוי נסיבות.

נוסף לכל האמור, הביא ב"כ המדינה לידיעתי שבינתיים הורשע העורר בעבירה של שיבוש הליכי משפט בבית משפט השלום בירושלים, וכי הוא ממתין לגזר דינו. לדעת ב"כ המדינה, העובדה הזו בודאי שאין לזקוף אותה לזכותו של העורר.

אני מסכים עם כל הדברים שאמר ב"כ המדינה. כפי שציינתי, אני לא מבין מה העלה את חמתו של מר אמיר. יחד עם זאת אני סבור, שישיבת בטל בביתו של איש צעיר בחוסר מעש במשך תקופה ארוכה היא דבר לא בריא. חלופת המעצר נועדה להגן על הציבור מפני מסוכנותו של העורר מחד, ולמנוע מעצר שיש בו משום ענישה בטרם עת, מאידך אני סבור, שאם ניתן למזער את הנזק מבלי לסכן את הציבור, חייבים לעשות זאת. לא מדובר בעניין תיאורטי. הובאה בפני הצעה מעשית. לאימו של העורר יש חנות והיא מוכנה להעסיק אותו בחנותה. אני מוכן לעשות את הנסיון הזה בתנאי, שהאם תחתום על כך, שהתנאי שאנסחו מיד הוא חלק מתנאי הערבות שהיא חתמה.

אני קובע, שמעצר הבית שנגר על העורר ישונה באופן, שיהיה מותר לו להיעדר מן הבית מן השעה 9:00 בבוקר עד שעה 15:00 אחה"צ, ובלבד שבשעות האלה הוא ימצא במחיצת אימו בחנות שיש לה במלון דן אכדיה בהרצליה. ברור מאליו, שהימצאותו בדרכים הלוך וחזור לאותו מקום אין בה משום הפרת תנאי הערבות. כל סטיה אחרת יש בה משום סטיה מתנאי הערבות. החלטתי זו תיכנס לתוקף לאחר שהאם תחתום על מסמך בכתב, שידוע לה, שהתנאי הזה הוא תנאי מתנאי הערובה. החתימה תיעשה במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב. כל יתר תנאי הערובה נשארים בעינם.