בש"פ 482/12 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 21.1.2012 בתיק מ"ת 26502-10-11 (כבוד השופט ד' צרפתי ), בגדרה דחה בקשת העוררים להקל בתנאי חלופת המעצר.

1.

כנגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפת שוטרים, איומים, חבלה בכוונה מחמירה והתנהגות פסולה במקום ציבורי. בתמצית שבתמצית נספר, כי העוררים היו חלק מהמון אנשים אשר כמעט ביצע לינץ' במספר שוטרים בעיר נצרת, והשוטרים נחלצו רק לאחר שהשתמשו בנשקם וירו באויר על מנת להרחיק את ההמון הזועם.

2.

כתב האישום הוגש ביום 19.10.2011 ובד בבד הוגשה בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 27.10.2011 מצא בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר כנגד כל אחד מהעוררים, ודחה את המשך הדיון לקבלת תסקיר מעצר בעניינם.

3.

במהלך חודש נובמבר 2011 הורה בית משפט קמא על שחרורם של העוררים לחלופה של מעצר בית מלא בישוב ירכא. לא חלפו חודשיים, והעוררים הגישו ל בית משפט קמא בקשה לעיון חוזר במסגרתה ביקשו להקל בתנאי החלופה באופן שיתאפשר לעורר 1 לצאת ללימודים ולעוררים האחרים לצאת לעבודה, וזאת נוכח הקשיים הכלכליים בהם נתונים משפחותיהם. בית משפט קמא דחה את הבקשה ועל כך נסב הערר שבפניי. אציין כי במהלך הדיון ביקש ב"כ העוררים הקלה נוספת בתנאי החלופה, באופן שיתאפשר לעוררים לחזור לעיר נצרת.

4.

אומר בקצרה, כי גם בהנחה שההתקדמות בתיק העיקרי התעכבה משך כחודשיים עקב אי המצאת תעודת חיסיון, איני סבור שיש בכך כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק הקלה רבתי בתנאי מעצר הבית בחלוף זמן כה קצר. החלטתו של בית משפט קמא מיום 27.10.2011 מדברת בעד עצמה, וברי כי המעשים המיוחסים לעוררים מעידים על מסוכנותם ועל כך שאין מורא החוק עליהם. בנסיבות אלה, ראוי היה לעוררים שלא להיחפז בבקשה מעין זו, ואיני רואה עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.