בש"פ 4820/10 מדינת ישראל נ. מוחמד הייבי

1.

המדינה עוררת להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום מכיל חמישה אישומים. המשותף להם הוא פרשיות שונות של קשירת קשר לפשע, החזקת נשק שלא כדין וסחר בנשק שלא כדין. באישומים הראשון והשני מואשם המשיב גם בעבירות של נשיאת נשק והובלתו. מכנה משותף נוסף הוא הפעלת סוכן משטרתי בעסקאות הנשק. לפי האישום הראשון נמכרו אקדח וכדורים תמורת 15,500 ₪. במסגרת האישום השני נמכר רובה בסך של 13,500 ₪. לפי האישום השלישי נמכרו אקדח טופי, מחסנית וכדורים תמורת 18,000 ₪. באישום הרביעי נמכר תת מקלע תמורת 14,000 ₪. באישום החמישי נמכרו אקדח וכדורי אקדח תמורת 13,500 ₪.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. לאחר שהוזמן תסקיר, הורה בית משפט קמא על שחרור המשיב בתנאי ערובה של מעצר בית תחת המנגנון של אזוק אלקטרוני, הפקדת מזומן בסך 15,000 ₪, ערבות צד ג' של המפקחים וצו עיכוב יציאת המשיב מהארץ. העוררת סבורה שבכך יצאה שגגה תחת ידו של בית המשפט המחוזי ואילו הסנגור גורס כי ההחלטה סבירה ושהמשיב שוחרר רק לאחר שבית המשפט המחוזי שמע את הערבים – אשר העידו בבית המשפט – והתרשם מהם לחיוב.

2.

לית מאן דפליג כי הסוחר בנשק על פי ראיות לכאורה, ודאי במסגרת כמה עסקאות, מקים עילת מעצר בעוצמה גבוהה. כמובן, הנשק אינו נועד להתנהגות נורמטיבית ותוצאות העסקה אינן ידועות מראש. ברם, הסיכון נהיר למעורב בעסקה כגון דא. בית משפט קמא תלה את התוצאה, מבחינת נסיבות העושה, בכך שהמשיב הוא בן 17 ונעדר עבר פלילי. מבחינת המעשה, צוין כי המשיב פעל "כשלוחו של אדם אחר הבגיר ממנו".

אכן, נכון הוא שעל פי הראיות פעל המשיב לכאורה בהתאם להוראות דודו. אולם, במרבית האישומים בוצעו העבירות בעת שהדוד שהה במעצר. יוצא, אפוא, כי המשיב היה הפעיל בשטח. הוא זה אשר בא במגע עם הגורמים המעורבים בעסקה. צודק בא כוח העוררת באמרו כי מהראיות עולה שהמשיב לא נמנע מלהביע עמדתו גם באשר למחיר, לעתים אף בצורה נחרצת. תיאור כזה אינו עולה בקנה אחד עם המסקנה כי המשיב היה שליח, במובן זה שליבת העבירה מבחינה מעשית בוצעה על ידי אחר. לכאורה, המשיב ולא אחר היווה את הידיים והרגליים של עבירות הסחר, גם אם המוח ומביים האירוע הינו דודו. לכן, אין להתייחס למשיב כאל נגרר שולי או משני לביצוע העבירות הנדונות. בהתחשב בטיב העבירות, מהותן וביצוען הנמשך על פני מספר חודשים – המשיב אינו רשאי ליהנות מהיעדר עברו הפלילי ומגילו הצעיר. במעשים המתוארים, גילה המשיב לכאורה את נכונותו להגיע רחוק מאוד, לרבות חציית שטח מסוכן ביותר, לשם בצע כסף וכדי להוציא לפועל עבירות נשק. גילו הצעיר לא היווה מחסום מפני החזקת נשק מסוגים שונים והעברתו לסוכן על מנת לקבל כסף.

תמונה זו אינה משתלבת עם תוצאת השחרור. על פני הדברים, דינו של המשיב להיעצר עד סיום ההליכים. בנסיבות העניין, אין בפיקוח באמצעות מנגנון של מעצר בית ואזוק אלקטרוני כדי להסיר את החשש שעילות המעצר עודן מתקיימות. תסקיר קצין המבחן יצא מתוך ההנחה שחלקו של המשיב אינו רב. כאמור, זהו אינו המצב כאן. מסיבות אלה, יש בשחרור המשיב כדי לפגוע באינטרס הציבורי הדורש את המשך מעצרו.

3.

הערר מתקבל. המשיב ייעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.