בש"פ 4821/19 מחמוד נמר נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט יעקב דנינו ) מיום 6.7.2019 בע"ח 56496-06-19, אשר דחתה ערר על החלטת בית המשפט השלום באילת (כב' השופט שי ברגר ), במסגרתה הורה על חילוט מלוא הפיקדון – 75,000 ש"ח – אשר הופקד על ידי המבקש להבטחת שחרורו בתנאים במסגרת הליך מעצר.

2.

לאחר ששמעתי את באי כוח הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות ערר, להעניק רשות ערר, ולקבל את הערר. מוכן אני לצאת מנקודת הנחה כי המבקש נהג שלא כהלכה כאשר לא התייצב לדיונים שנקבעו בעניינו, וכי תירוציו לאי התייצבות אינם משכנעים. גם כך, במכלול נסיבות העניין לא הייתה הצדקה לחילוט סכום כה גבוה, ובוודאי היה מקום להפחית את הסכום שחולט לאחר שהמבקש התייצב עת נגזר עליו דינו, והתברר כי כל שנותר לו לרצות הוא 8 ימי מאסר בלבד (וזאת לאחר קיזוז ימי מעצרו מהעונש שנגזר עליו).

3.

אכן, ישנה חשיבות רבה לכך שעצורים המשוחררים בתנאים יעמדו בתנאי השחרור, כך במיוחד כאשר מדובר בעצורים מהשטחים, אשר היכולת להביאם למשפט לאחר שחרור לחלופת מעצר היא מוגבלת. ואולם, לא ניתן להתעלם מהעובדות הייחודיות של מקרה זה: האשמתו בשהייה בלתי חוקית בלבד ולא בעבירות נוספות; חתונתו של המבקש אשר הצדיקה את שחרורו בתנאים; ההסברים החלקיים לכך שלא התייצב כפי שהתחייב; הנתון שבסופו של יום התייצב לריצוי עונשו; העונש שנותר לו לרצות לאחר שהתייצב; וכיוצא בזה.

4.

במכלול הנסיבות הללו, גם אם הייתה הצדקה לחלט מהפיקדון, לא הייתה הצדקה לחלט את כל סכום הפיקדון. בוודאי כאשר מדובר בפיקדון בגובה חריג לעבירה המיוחסת למבקש. ודוק, הסכום המשמעותי שהסכים המבקש להפקיד אינו בהכרח אינדיקציה לסכום אותו ראוי לחלט כסנקציה על התנהלותו. בנסיבות העניין סבורני כי סכום של 10,000 ש"ח הוא סכום שדי בו כדי לשקף את חומרת מחדליו של המבקש, ולהוות הרתעה ראויה במקרים עתידיים.

4.

לפיכך, הערר מתקבל. חילוט הפיקדון מוגבל לסכום של 10,000 ש"ח. יתרת הסכום שחולט תושב למבקש באמצעות בא כוחו, עו"ד נביל זינאתי, בעל מספר רישיון 29114.