בש"פ 483/07 חסן אבו אלחון נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים אשר קיבל באופן חלקי את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט קמא ביטל את עונש הפסילה שהושת על המערער אולם הותיר על כנו עונש מאסר בפועל של 30 יום שהוטל על המבקש וכן מאסר על תנאי. פסק הדין ניתן ביום 16.12.04. הבקשה שלפני הוגשה ביום 16.1.07. בבקשה נטען כי המבקש לא ידע על גזר הדין אשר נשלח לבא כוחו אשר ייצג אותו באותו הליך ואשר לא טרח ליידעו על קבלת פסק הדין. לפי הנטען, למבקש נודע על פסק הדין רק כאשר פנו אליו ממשרד בא כוחו על מנת להודיע לו כי עליו להתייצב בתחנת המשטרה לביצוע עונשו. עוד נטען כי הוא סבר שבית משפט קמא ביטל את עונש המאסר. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה באתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף לפי אמות המידה הגמישות הנהוגות בסוג זה של הליכים. השיהוי בהגשת הבקשה ניכר ביותר. לבקשה לא צורף תצהיר, לא מטעם המבקש ולא מטעם בא כוחו אשר ייצגו בהליך שהתנהל בבית משפט קמא, לאימות הטענות העובדתיות שנטענו בה. כמו כן, בהתחשב באורך האיחור, בפי המבקש אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא פנה מיוזמתו לבא כוחו על מנת לברר מה היתה תוצאת ההליך המשפטי בו נקט ומדוע סבר כי ערעורו התקבל בכל הנוגע לעניין עונש המאסר. זאת ועוד, עניינה של בקשת המבקש למתן רשות ערעור הינה חומרת העונש ועל פני הדברים סיכויי ההליך קלושים.

התוצאה היא, הבקשה נדחית.