בש"פ 4833/12 פלוני נ.פלונית

1.

המבקש והמשיבה 1 הינם בני זוג החיים כיום בנפרד ומנהלים הליכים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. בדיון שנערך בבית הדין ביום 19.6.2012 התפרץ המבקש לדברי הדיין שישב בדין והשמיע כלפיו אמירות קשות. לאחר אזהרה שלא הועילה החליט בית הדין לאסור את המבקש באופן מיידי לתקופה של שלושה חודשים. זאת, בהתאם לחוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), תשכ"ה-1965 (להלן – החוק ). הודעה על פי סעיף 2(ב) לחוק נמסרה לי ובעקבות זאת נקבע בפניי דיון. על פי הסעיף האמור, הנני רשאי "לבטל את העונש או לשנותו לקולה".

2.

במהלך הדיון היום התנצל המבקש על דבריו הקשים כלפי בית הדין והתחייב כי הדברים לא יישנו. אשתו של המבקש, המשיבה 1, המציאה מסמך בכתב בו הסבירה את מצבו של המבקש והקשיים הרבים אליהם הוא עלול להיקלע אם המאסר לא יקוצר. נציגו של היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים השאירו את העניין לשיקול דעתי. הם אף הביעו את הדעה כי כאשר מדובר בהתנהגות ראשונה באופן מביש, ראוי שלא להשית את תקופת המאסר המירבית לפי החוק, היינו שלושה חודשים.

3.

שקלתי את העניין והחלטתי היא שיש לשנות את המאסר לקולה. הטעמים לכך הם אלה: ראשית, מדובר בהתנהגות מבישה ראשונה. אין טענה שבדיונים קודמים התנהג המבקש בצורה דומה. שנית, המבקש התנצל על התנהגותו ודבריו בדיון בבית הדין הרבני והתחייב שלא יחזור ויתנהג בצורה מבישה ומפריעה. שלישית, דומה שרק במקרה קיצוני ביותר, ואין זה המקרה דנא, ראוי הוא למצות את הדין עם האדם שפעל בצורה אלימה, פרועה או מבישה תוך השתת המאסר המירבי של שלושה חודשים.

4.

בנסיבות העניין די לטעמי בימי המאסר שריצה המבקש עד היום. לפיכך, יש לשחררו היום מן המאסר.