בש"פ 4835/22אסרא אבו עלואן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתת"ע 3935-07-22 מבית משפט השלום לתעבורה באילת לבית משפט השלום לתעבורה בנצרת.

2.

בבקשה נטען כי המבקשת מתגוררת בכפר ריינה וכי משרדו של בא כוחה מצוי בחיפה. משכך, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת העברת מקום הדיון.

3.

כעולה מן הבקשה, הקראת כתב האישום נקבעה ליום 11.9.2022, והמבקשת הודיעה כי בכוונתה לכפור במיוחס לה בכתב האישום. עם זאת, טוענת המבקשת כי היא "מסכימה להגשת כל ראיות התביעה שבתיק החקירה ומוותרת על חקירתם הנגדית של כל עדי התביעה" . כן היא טוענת כי היא כופרת "אך ורק באמינותו העקרונית של מכשיר "הדבורה" שבאמצעותו בוצעה פעולת האכיפה ובמהימנות תוצאות המדידה שלו". משכך, נטען כי אם תחליט המשיבה להעיד מומחה מטעמה לעניין אמינות המכשיר, המבקשת תעמוד על זכותה לחקור אותו בחקירה נגדית. כן מציינת המבקשת כי אותו מומחה אינו "עד מקומי באילת" .

4.

דין הבקשה להידחות.

5.

על פי הכלל, כאשר נאשם מבקש את העברת הדיון בהליך נגדו, אך אין הוא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתו. הטעם לכך נעוץ בצורך בשמיעת ראיות, לרבות הגעת עדי תביעה, בהם גורמי אכיפה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. לפיכך, העברת הדיון במקום בו כופר הנאשם בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (בש"פ 4344/12 טאובליב נ' מדינת ישראל

(8.7.2012); בש"פ 507/18 מילר נ' מדינת ישראל

(5.3.2018); בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל

(12.9.2018)).

6.

בנסיבות ענייננו, לא שוכנעתי כי הצהרת המבקשת מייתרת את הצורך בשמיעת ראיות בתיק. חרף אי הנוחות הכרוכה בניהול ההליך בבית משפט השלום באילת, לא מצאתי טעם להעדיף את נוחותה של המבקשת על פני נוחותם של עדי התביעה, באופן המצדיק סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים.