בש"פ 4836/01 מדינת ישראל נ. שמעון נג'ם

1.לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש כתב אישום בו יוחסה למשיב עבירת רצח, לפי סעיף 300(1)(2) לחוק העונשין, והעובדות אשר חלקן אינן שנויות במחלוקת, הן אלו:

א.המשיב ופסקאל לבקה (להלן - "המנוח"), היו תושבי לבנון ואזרחיה.

ב.בחודש אפריל 2000 התערערו היחסים בין המשיב למנוח, על רקע חשדו של המשיב שהמנוח מטריד את אשתו. המשיב הזהיר את המנוח לחדול מהטרדותיו, ובהמשך סבר המשיב כי האזהרה לא עשתה את שלה.

ג.בתאריך 20.5.00, בסמוך לביתו של המשיב, הוא הבחין במנוח יושב בתוך רכבו. הוא הלך לעבר יריבו שישב רכבו וגידף אותו, ולטענת המשיבה הוא החליט בשלב זה להמיתו. המשיב שלף את אקדחו וירה כדור אחד אשר פגע בראשו של המנוח והמיתו.

ד.בתאריך 23.5.00, עם פינוי כוחות צה"ל מלבנון, הגיע המשיב לישראל, וקיבל רשיון ישיבה ארעי.

2.המשיב, שלא הכחיש כי המנוח מצא את מותו מכדור אשר נורה מהאקדח שבו אחז בעת העימות, התגונן בטענה כי הירי לא היה רצוני אלא בבחינת תאונה.

על פי גרסתו, כאשר הלך לקראת המנוח והגיע למרחק קצר ממנו, הוא ראה אותו מושיט את ידו לעבר הרובה שהיה עמו. במצב זה, ועל מנת להתגונן, הלם המשיב עם האקדח בפניו של המנוח, ולטענתו, נפלט כדור אשר פגע ביריבו. המשיב נמלט מהמקום לביתו של מפקדו בצבא דרום לבנון, אשר הורה על מעצרו בכלא אל-חיאם, אך עם הנסיגה הוא שוחרר משם והגיע לישראל.

במהלך חקירתו טען המשיב, כי אקדחו היה טעון ונצור דרך קבע, עם כדור בבית הבליעה, ועל מנת ליצור כי צריך לבצע פעולת דריכה.

3.הקושי הניצב בפני העוררת הוא שגם אם היו עדי ראייה לעימות ולירי, הם לא נמצאים בישראל, ועל כן יידרש בית המשפט אשר ישמע את התיק גופו, לבחון את גרסתו של המשיב ולהחליט אם לאמצה או לדחותה, לנוכח עדותו של מומחה מטעם המשטרה אשר סבור כי הטענה בדבר "פליטת כדור", אינה עומדת במבחן הבקורת ובניסויים שערך העד באקדח מסוג דומה לזה שממנו נורה המנוח. עד זה, אהרן משולם, הסביר בהודעה שנרשמה מפיו בתאריך 1.5.01, כי באקדח מן הסוג אשר החזיק המשיב, לא ניתן ללחוץ על ההדק מבלי שהפטיש יהיה דרוך לאחור, המחסנית טעונה, והאצבע לוחצת על ההדק. מאידך מצא העד, במהלך ניסוי שערך, כי מכה עם האקדח על חפץ קשה יכולה לגרום לדריכת האקדח, אך גם אם האצבע לוחצת במצב זה על ההדק, לא יכול להיווצר ירי, הואיל ודרושה לחיצה נוספת על ההדק לאחר דריכתו של הנשק.

עדותו של העד משולם מצביעה על אפשרות שטענת המשיב בדבר "פליטת כדור" לא היתה אלא גרסה מאוחרת, אותה אימץ במועד מאוחר לצורך הגנתו. חשש זה קורם עור וגידים לנוכח העובדה שאף שלטענת המשיב, הוא התקרב למנוח מצד שמאל , הקליע שהמית את המנוח חדר לראשו מצד ימין . זוהי כמובן עובדה שאינה יכולה להשתלב בגירסת המשיב, והחשד שהירי היה יזום מקבל משנה תוקף לנוכח דברים שנרשמו מפי אחותו של המשיב, היאם נורה. זו מסרה בהודעה מיום 27.4.01, כי היא שוחחה עם המשיב ושמעה ממנו, כי הבחין במנוח עוד בשוק של מרג' עיון, ועקב אחריו עד שראה אותו מתקרב לביתו (של המשיב) כשהוא צופר, ובעקבות כך התפתח העימות האלים. העדה שמעה מפיו של המשיב שהוא ירה במנוח , אף שבהמשך עלתה גם מפיה הגרסה בדבר "פליטת כדור".

4.השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, בפניו התבררה בקשת המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, הביע ספק אם יהיה די בחומר הראיות כדי לבסס הרשעה בעבירת רצח; אך לנוכח עברו של המשיב, אשר נשא בעונש מאסר ממושך, ככל הנראה בגין אירוע בו קופחו חיים (פרטיו של האירוע שהתרחש בלבנון, לא ידועים במלואם), מצא בית המשפט המחוזי כי הוכחה עילת מעצר, ואני שותף להשקפה זו. עם זאת, הגיע השופט למסקנה כי מעצרו של המשיב אינו מוצדק וניתן להסתפק בחלופת מעצר, ומכאן הערר שבפני.

5.אף אני סבור, כי בתיק בו אין די ראיות כדי לסתור את גרסתו של המשיב בדבר נסיבות מותו של המנוח, מצווה בית המשפט, ואף ביתר שאת, לבדוק אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך אחרת. לענין זה לא נעלמה מעיני גרסתו של המומחה מטעם המשיבה, אהרון משולם, אך נדמה שגם בעדותו אין די כדי לשלול את גרסתו של המשיב בדבר "פליטת כדור", אף כי יש בה כדי לעורר ספקות ביחס לאמיתותה.

נותר, איפוא, החשש שהמשיב יימלט מאימת הדין, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר במי שהגיע לישראל לפני זמן לא רב, והוא עשה זאת לא מתוך בחירה חופשית, אלא בכורח הנסיבות.

את החשש הזה לא ניתן לבטל כליל, אך ניתן לצמצמו במידה ניכרת על ידי התניית שחרורו של המשיב במתן ערבויות הולמות. בענין זה אני סבור שהמענה אשר ניתן על ידי הערכאה הראשונה אין בו די, ועל כן אני מחליט לחייב את המשיב להפקיד ערבות בסך של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, צמודה וללא הגבלה בזמן (במקום 10,000 ש"ח). על סכום זה יעמדו גם יתר הערבויות, של המשיב, אשתו, אחותו וגיסו.

לא יופקדו הערבויות האמורות תוך 72 שעות, ייעצר המשיב עד תום ההליכים.