בבית המשפט העליון
בש"פ 4840/04
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
העורר:
דוד לוי
נ
ג
ד
המשיב:
עופר ברא"ז
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון), מיום 5.5.04, בב"ש 20508/04.
תאריך הישיבה: י"ד בסיון תשס"ד (3.6.04)
בשם העורר: עו"ד יאיר לחן
בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש
המשיב:
1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של הצתה, החזקת סכין, העלבת עובד ציבור והפרת הוראה חוקית. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, בא העורר לבית המתלונן בשעה 04:30, בעקבות סכסוך ביניהם, והצית אש בחתיכות של מזרון שהיה במרפסת הבית, תוך שימוש בנוזל דליק שהביא עימו. בכך גם הפר תנאי שחרור שהוטל עליו על ידי קצין משטרה, אחרי שנתפס מחזיק בסכין שלא כדין, לפיו היה עליו לשהות ב"מעצר בית מלא" בבית גרושתו. כמו כן העליב שוטרת אחרי שנעצר, בדרכו לתחנת המשטרה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון), בהחלטתו מיום 5.5.04, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.
העורר ערר על ההחלטה.
2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר בהודעת הערר ובטיעוניו לפני היתה כי אין ראיות לכאורה להוכחת האשמה. עוד טען כי היה על בית המשפט לבחון חלופה למעצר, "הן על ידו והן באמצעות שירות המבחן". בטענות אלה אין ממש.
כפי שעולה מחומר הראיות מסר המתלונן הודעה במשטרה, שעות מספר אחרי ההצתה, לפיה ראה את העורר במרפסת הדירה כשהוא מצית את האש. כמו כן העיד גבאי בית כנסת סמוך כי קרוב לאותה שעה שאל אותו אדם היכן מתגוררת משפחת המתלונן ואז ראה אותו נכנס לחצר הבית שעליו הצביע. כנגד הודעות אלה אמר העורר כי ישן בבית גרושתו ולא יצא ממנו באותו לילה וכן העידו הגרושה ואחיינו שראו אותו בבית בשעת חצות ולאחר מכן בשעה 06:00. אין צריך לומר כי שתי ההודעות הראשונות הן ראיות לכאורה למעשה ההצתה המיוחס לעורר. כמו כן אין בהודעותיהם של עדי האליבי – שנמו את תנומתם בשעת האירוע – כדי לשלול את האפשרות שעשה את המעשה.
המעשים המיוחסים לעורר מעידים עליו שהוא מסוכן. חיזוק לכך מצוי במרשם הפלילי שלו הכולל הרשעות רבות, לרבות הרשעות בעבירות של חבלה או פציעה, התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, היזק לרכוש, בריחה ממשמורת חוקית, בריחה ממעצר, העלבת עובד ציבור וכן עבירות רכוש וסמים. לפיכך צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את חלופת המעצר שהציע בא כוח העורר: מעצר בית בבית גרושתו, שממנו יצא, לכאורה, למעשה ההצתה תוך הפרת תנאי השחרור. במצב דברים זה, טענתו של בא כוח העורר כי היה על בית המשפט לבחון מיוזמתו חלופות אחרות, או לבקש תסקיר של שירות המבחן, בלי שבא כוח העורר ביקש זאת, היא תמוהה.
3. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ד בסיון תשס"ד
(3.6.04)
ש
ו פ ט