בש"פ 4851/05 משה שוב נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין שהושלם ביום 6.4.05. מדובר בבקשה שלישית, לאחר שתי בקשות מוסכמות. בבקשות הקודמות נטען כי המבקש זקוק לזמן על מנת להחליט האם להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו הוחלט בין היתר, לדחות את ערעור המבקש על הכרעת הדין של בית משפט השלום בו הורשע המבקש בעבירות על פקודת מס הכנסה.

2.בבקשה הנוכחית, מיום 31.7.05, נטען כי בשל מחלת המבקש, לא הספיק הוא להערך להגשת בקשת רשות ערעור עד לתום ההארכה שניתנה- 1.8.05. עוד נטען כי מדובר בתקופת פגרה ולפיכך יש להאריך את המועד, כמבוקש, עד ליום 1.9.05.

3.המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, כבר לבקשה השניה הסכימה היא לפנים משורת הדין, ובלבד שתהא זו ארכה אחרונה. משעה שניתנה ארכה נוספת בת למעלה מ-60 יום להגשת בקשת רשות הערעור, והמועד נקבע בהסכמת המבקש, שוב אין לשמוע את הטענה בדבר פגרה. בנוסף, אמנם בהליך פלילי לא נדרש טעם מיוחד למתן ארכה, אך זאת כאשר מדובר בבקשה ראשונה, ולא בבקשה שלישית. המשיבה טוענת כי יש להתחשב באינטרסים של סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים. עוד טוענת היא כי המבקש לא הבהיר מדוע, במשך תקופה של 5 חודשים, לא הספיק להכין בקשת רשות ערעור. בנוסף, לעניין הטענה בדבר מחלה, לא הוכח קיום מחלה, ולא הוכח כי המחלה מנעה עמידה בלוח הזמנים. לבסוף נטען כי סיכויי ההליך קלושים, וזאת בהיותו בגלגול שלישי וחסר חשיבות ציבורית-כללית.

4.לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים לא מצאתי מקום להיעתר לאורכה המבוקשת. המדובר אומנם בבקשה שהוגשה בתוך המועד ובהליך פלילי. יחד עם זאת, המדובר בבקשה שלישית במספר וחלף זמן לא מבוטל למן פסק הדין. בעיקר נמצא קושי בפני בהיעדר פירוט או הוכחה של מניעה אובייקטיבית להגיש ההליך במועד המוסכם שנקבע. בשים לב לכלל הנסיבות מצאתי כי אין מקום להאריך המועד עד ליום 1.9.05 כפי המבוקש. יחד עם זאת, אין אלו נסיבות בהן ראוי הוא לסגור את דלתות בית המשפט בפני המבקש, ואשר על כן אני קובע כי הבקשה לרשות ערעור תוגש תוך 5 ימים מעת המצאת החלטתי זו. החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.