בש"פ 4853/10 יבגני לוצק נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפיה התקבל הערר שהוגש על החלטת השחרור של בית משפט השלום בתל אביב-יפו ותחת זאת נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום נגד העורר מכיל חמישה אישומים, שהמשותף להם הינו מכירת סם מסוג חשיש. סכומי המכירות בשלושה מהאישומים נעו סביב 1,400 ₪ בכל אישום. סכום זה נועד לרכישת כ- 100 גרם מסוג חשיש.

בית משפט השלום אימץ את תסקיר שירות המבחן ושחרר את העורר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית. בית המשפט המחוזי, כאמור, הורה על מעצרו של העורר. הסנגור העלה 4 טענות עיקריות: האחת, בית המשפט המחוזי לא נימק במה שגה בית משפט השלום. השנייה, בית המשפט המחוזי כלל לא בחן החלופה שהוצעה. השלישית, לא ניתן משקל כנדרש לתסקיר המעצר. והרביעית, אין הצדקה שהעורר ייעצר בעוד נאשם אחר בפרשה – אברהם סוויסר – שוחרר. על פי קו זה, אין להפלות בין העורר לבין סוויסר, שכן גם האחרון מואשם בביצוע עבירות סם עם אותו סוכן משטרה הקשור לעניינו של העורר. התובע סבור כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הוא הדגיש את מספר העבירות אשר עבר העורר לכאורה ואת כמויות הסם הגבוהות.

2.

מקובלת עליי הסתייגות הסנגוריה, לפיה ראוי היה שבית המשפט המחוזי ינמק במה טעה בית משפט השלום וכן מדוע אין לקבל את החלופה שהוצעה. ברם, עדיין על ערכאה זו, בשבתה כערכאת ערעור, לבחון האם טעה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לקבל את הערר על בית משפט השלום. ברקע לדיון זה ניצבת מצוות המחוקק, לפיה יש לתור אחר חלופת מעצר שבכוחה להשיג את מטרות המעצר. לצד זאת, עומדת חזקת המסוכנות הסטטוטורית המתייחסת אף לעבירת סחר בסם. כידוע, אין לעצור לפי סעיף העבירה, אלא יש לבחון בבקשה מעין זו את נסיבות העבירה אשר הוכחו לכאורה.

כאן, כאמור, מדובר בחמש עבירות של סחר בסם שנעברו על פי הנטען במהלך תקופה של כחודשיים. בשלושה מהאישומים מדובר בסם מסוג חשיש במשקל של כ- 100 גרם . נתונים אלה מעלים את עוצמת המסוכנות הנשקפת מהעורר. מכאן, אין תמה כי נפסק שבדרך כלל ייעצר עד תום ההליכים נאשם בביצוע עבירות של סחר סמים, אשר אשמתו הוכחה לכאורה. בהחלטתו, כתב בית משפט השלום אודות העורר כי "ניתן לשער שדווקא ניתוקו מעולם הסם התל אביבי ומהעולם העברייני בכלל, ישרת את מטרת שיקומו ובכך יועיל למשיב עצמו ולציבור כולו". צר לי לומר כי הניסיון המשפטי מלמד שהחפץ לעבור עבירות סמים יצליח להשיג חומר מהדרום עד הצפון, בשכונת מגוריו ומחוץ לה.

ועדיין, יש לבחון את החלופה. העורר שוחרר בתנאי מעצר בית מוחלט, תחת פיקוח. אומנם, שירות המבחן המליץ על שחרורו, אך הוא התייחס לצורך "בהתבוננות מעמיקה ובבחינה נוספת אודות מצבו". רוצה לומר, שירות המבחן התקשה לעמוד בבירור על הדינאמיקה שהביאה את העורר לעבור את העבירות המיוחסות לו ועל הפער הקיים בין מאפיינים חיוביים בחייו לבין העבירות המיוחסות לו, על ריבוין. מצב זה, מחזק את המסקנה כי שירות המבחן לא הצליח לתהות על קנקנו של העורר. בכך יש להחליש את היכולת לקבל את החלופה כראויה וכמתאימה. שירות המבחן אף התייחס להרשעותיו הקודמות של העורר ובכללן שתי עבירות סמים, הגם שהללו נעברו לפני שנים לא מעטות. התמונה המצטיירת היא, אפוא, כי לנוכח הקושי להבטיח אי ביצוע עבירות סם – צדק בית המשפט המחוזי בהגיעו למסקנה שהחלופה אינה משיגה את מטרות המעצר. יצוין כי באשר לעניינו של סוויסר, איבחן בית המשפט המחוזי בין המקרים אבחנה שניתן להצדיקה (ראו והשוו למשל את כתב האישום של סוויסר, המכיל פחות עבירות משל העורר וכן את תסקיר המעצר שנערך בעניינו). מכאן מתבקשת המסקנה שאין בפנינו מקרה של הפליה המצדיקה שחרור העורר אך בשל שחרורו של סוויסר.

3.

הערר נדחה.