בש"פ 4854/09 משה נגר נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת צ' צפת ). בהחלטה התקבל ערעור המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופטת ד' בית אור ), שבה שחרר בית משפט השלום את העורר לחלופת מעצר.

נגד העורר, אדם כבן 62 המגורר בסביבות ים המלח באוהל, הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של סחר בסם מסוכן, הספקת סם, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. בכתב האישום נטען כי העורר סיפק ביום 24.5.2009 סם מסוכן מסוג חשיש לשוטר סמוי וכי ביום 25.5.2009 סחר הנאשם בסם מסוג חשיש בכך שמכר אותו לשוטר סמוי. כמו כן נטען בכתב האישום כי העורר החזיק ברשותו באותו מועד סכין ולא הוכיח כי היא הוחזקה למטרה כשרה, והחזיק בסם מסוג חשיש במשקל של 52.7 גרם .

המשיבה הגישה לבית משפט השלום בבאר שבע בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בית משפט השלום ציין כי למרות שקיימות במקרה זה ראיות לכאורה לביצוע העבירות ולמרות שמדובר בעבירות שבהן יש עילת מעצר סטטוטורית, בנסיבות המיוחדות של המקרה יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית משפט השלום הדגיש בהחלטתו את העובדה שהעורר לא הורשע בעבר בעבירות המיוחסות לו או בעבירת אלימות כלשהי. עוד הדגיש בית משפט השלום כי נסיבות ביצוע העבירות מעידות על כך שככל הנראה לא מדובר באדם הסוחר בסמים ברגיל ואין מדובר באדם שהתנהגותו מסוכנת לציבור, אלא במי שחומר הראיות מעלה "שהשוטר אשר [העורר] סיפק לו את הסם ו/או לטענת השוטר גם מכר לו את הסם, הדיח אותו לבצע את העסקאות הללו". בהתאם לכך, קבע בית משפט השלום כי העורר ישוחרר למצער בית בביתו של חברו, אשר מתגורר במושב אמנון.

המשיבה הגישה ערר על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה. לשיטתו, בנסיבות שבהם מוסכם על קיומן של ראיות לכאורה, מדובר בעבירות אספקה וסחר בסמים והעורר עצמו מכור לסמים, היה על בית המשפט המחוזי לשקול בצורה מעמיקה את חלופת המעצר שהוצעה לפני מתן ההחלטה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יוגש בתוך 14 יום תסקיר מעצר בענייננו של העורר ורק לאחר הגשתו תיבחן שנית האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

העורר מבקש כי החלטתו של בית משפט השלום תושב על כנה. העורר סבור כי יש לבחון את המקרה לאור נסיבותיו המיוחדות שלטענתו "מקהות מעוקצן וחומרתן של עבירות הסמים". לדבריו, אין חובה לפנות בכל מקרה ומקרה לתסקיר מעצר, ומשבחר בית משפט השלום להפעיל את שיקול דעתו בעניין ושוכנע כי חלופת המעצר שהוצעה מספיקה לא היה מקום להתערב בשיקול דעתו.

דין הערר להתקבל.

צודק הסנגור בטענתו כי אין חובה להדרש לתסקיר מעצר כתנאי להכרעה בשאלת המעצר טרם משפט; והדברים פועלים לכאן ולכאן – כשם שעשוי בית המשפט לבוא לכלל מסקנה כי כל חלופת מעצר שתיבחן לא תוכל לאיין את הסיכון שבשחרור העצור – כך עשוי הוא לבוא לכלל מסקנה כי ניתן להמיר את המעצר בחלופה מתאימה יותר גם בלא שהוא סומך בהחלטתו על תסקיר כאמור. צודק הסנגור בטענתו כי במקרה זה לא היה יתרון לקצין המבחן על פני השופטת שבחנה את התנאים המתאימים לבחירה בחלופת מעצר, ונסיבות המקרה יוכיחו: כמות הסם המסוכן נשוא האישום המיוחס לעורר, ונסיבות מתן הסם לשוטר הסמוי, הרתיעה הראשונית שגילה לגבי ההעתרות לבקשת השוטר ונסיבותיו האישיות הביאו את בית משפט השלום לכלל מסקנה כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. "גם השוטר בהגינותו מאשר את מה שאומר המשיב" – קובע בית משפט השלום – "כי לא התכוון מעולם למכור לשוטר סם, למעשה הוא הסכים לתת לו את הסם בתמורה לבקבוק יין ... מדובר במשיב אשר מחזיק בכמות של סם לטענתו לצריכה עצמית". "אפשר לומר" – כך קובע בית המשפט – "שהשוטר אשר המשיב סיפק לו את הסם ו/או לטענת השוטר גם מכר לו את הסם, הדיח אותו לבצע את העסקאות הללו".

עוד קובע בית משפט השלום, כי מדובר במי שהתנהגותו אינה מעידה עליו שהוא מסוכן לציבור. מדובר באדם בן 62 שנים, יושב אוהלים שאין לו הרשעות בעבירות הנגועות באלימות. הסיכון נובע מהאפשרות שיהלך חופשי נראה על פניו מרוחק.

לא היה מקום להתערב במקרה מיוחד זה בהחלטתו של בית משפט השלום. החלופה שנבחרה נראית נאותה בנסיבות המקרה.

אשר על כן, דין הערר להתקבל. החלטת בית משפט השלום תחזור למכונה והעורר ישוחרר בתנאים שפורטו בה.