בש"פ 4855/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

העורר משיג על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב, לפיה נעצר עד לקיומו של דיון בראיות לכאורה נגדו – שייערך בעוד כשבוע ימים. הסנגור מצביע על פגם שנפל לטענתו בהשתלשלות ההליכים.

בתאריך 25.06.10 נערך דיון בבית משפט השלום בדבר המשך מעצרו של העורר לצורך השלמת חקירה. ניתנה החלטה לפיה העורר ישוחרר בתנאים. הוגש ערר על ידי המדינה, שנקבע ליום המחרת. במועד הדיון התברר כי המדינה הגישה כתב אישום ובקשה למעצר עד סיום ההליכים. במסגרת זו, נתן בית המשפט המחוזי את ההחלטה מושא הערר. לגישת הסנגור, המדינה 'ניצלה' את המצב על מנת שלא ייערך דיון בערר ועל כן מן הדין לשחרר את מרשו. התובע הדגיש כי אין לקבל את הטענה, לפיה עצם הגשת כתב האישום מצדיק את שחרור העורר. החלטה לסיים את החקירה נתונה לפרקליטות ואין כל דופי, לדעתו של התובע, בהחלטת בית המשפט המחוזי.

2.

הדבר לא יהא בגדר חידוש כי הכרעות בדבר מעצר הינן פרי איזון בין שיקולים מתחרים. במסגרת זו, יש לשקול את טיב הראיות, העבירה, המסוכנות הנשקפת מהנאשם, קצב החקירה או שמיעת המשפט ואף את ההתנהגות הדיונית של הצדדים. למעט מקרים בהם מביע המחוקק את עמדתו הנחרצת – למשל, שחרור הנאשם אם משפטו לא החל תוך 30 יום לאחר הגשת כתב האישום – על בית המשפט להתייחס לתמונה על מרכיביה השונים באופן מלא. לעתים, שיקול זה יזכה לבכורה ולעתים שיקול אחר.

עיינתי בחומר. החלטת התביעה להגיש כתב אישום במועד שהוגש אינה פסולה. היה מקום לשקול כי באותו שלב העורר ימשיך להיות משוחרר עד למועד הדיון שנקבע. ייתכן שלו היה מדובר בעבירה שהתבצעה לכאורה בנסיבות חמורות פחות – כי אז נכון היה להעניק יותר משקל לטענות הסנגוריה. עם זאת, כתב האישום המתוקן שהוגש נגד העורר מכיל שני אישומים, בגדרם הוא מואשם בשני מקרים של אינוס קטינה בת משפחה מתחת לגיל 14. באחד מהמקרים בוצעה עבירה נוספת של מעשה סדום בנסיבות אינוס כלפי הקטינה. העורר הינו דודה של הקטינה, שהינה בת 8. בית המשפט המחוזי עיין בחומר החקירה וקבע על סמך עדויות המתלוננת כי יש בסיס להחזיק את העורר במעצר עד לתאריך הדיון שנקבע בשבוע הבא. כן צוין כי טעה בית משפט השלום בהחלטתו לשחרר את העורר – גם לכך יש משקל. והעיקר, נכתב, בעבירות הנדונות "מגולמת מסוכנות ברמה גבוהה". בהינתן לכך, הוסיף בית המשפט המחוזי, כי אין להורות על שחרור אלא לאחר בדיקה קפדנית של הראיות וקבלת תסקיר שיתייחס למסוכנות העורר.

בנסיבות אלה, אינני סבור כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי במקרה דנא. על רקע השתלשלות הדיונים, הצעתי לסנגור את האפשרות שבית משפט זה יורה לבית המשפט המחוזי לקיים דיון בעוד יומיים. הסנגור הסביר כי הוא זקוק לימים נוספים על מנת להכין את החומר. אין בכך ביקורת כלפי הסנגור, שכן עליו להכיר את התיק, המכיל ככל הנראה חומר רב, טרם יטען בסוגיית המעצר עד לסיום ההליכים. עם זאת, בבואי לשקול אם יש להתערב בתוצאה לפיה ייעצר העורר עד לדיון בשבוע הבא, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום – דעתי היא שיש להשיב על כך בשלילה.

3.

הערר נדחה.