בש"פ 4863/08 ליאור אלון נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא הנדל) מיום 27.5.08 בתיק ב"ש 717/08, בה דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר במעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ב.

ביום 12.10.07 הוגש כנגד העורר כתב אישום, המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ומסירת הודעה כוזבת. בתמצית, נטען כי בנסיון להימלט ממכונית משטרתית, נהג העורר בצורה פראית, לרבות בנתיב התנועה הנגדית, ותוך נסיון לפגוע בהולכות רגל. כן נטען כי לאחר מכן מסר העורר הודעות כוזבות למשטרה ולחברת איתוראן, בדבר גניבת הרכב, בניסיון להימלט מאחריות למעשיו.

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה, המקימות עילת מעצר לאור העבירות בהן מדובר; אולם העורר ביקש לשחררו לחלופת מעצר. ביום 11.11.07 הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים (ב"ש 22020/07). נקבע כי הואיל ומדובר בעבירות מרדף, וכן בנסיון לברוח מאחריות באמצעות תלונה כוזבת, לא ניתן לסמוך על העורר כי יקיים את תנאי השחרור; כן נקבע כי נשקפת מן העורר מסוכנות. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 9733/07, בפני השופט ג'ובראן). בהסכמת הצדדים, הוחלט ביום 28.11.07 על השבת התיק לבית המשפט המחוזי שידון בו שנית לאחר קבלת תסקיר מעצר. לאחר שהוגש התסקיר, החליט בית המשפט שנית, ביום 30.12.07, על מעצר עד תום ההליכים; נאמר כי אין די בחלופת המעצר המוצעת, וכי מסקנותיו המקוריות של בית המשפט מתחזקות נוכח התסקיר, אשר נמנע מהמלצה על שחרור העותר, אף שכלל התרשמות חיובית בעיקרה. ערר על החלטה זו (בש"פ 11171/07) נדחה על ידִי ביום 10.1.08.

ד.

בקשה לעיון חוזר נדונה בפני בית המשפט המחוזי ביום 27.5.08. הבקשה התמקדה בטענה, כי נוכח ראיות שונות שהציגה ההגנה, חל כרסום בראיות לאשמתו של העורר. בין השאר המדובר בבדיקות פוליגרף, באיכון הפלאפון של העורר ובחוות דעת בעניין פענוח סרטון, בו נצפה הרכב בתחנת דלק. הבקשה נדחתה, באשר נאמר כי אין בראיות הללו כדי לכרסם בראיות לכאורה במידה שתצדיק שחרור ממעצר, על פי הנפסק בבש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן).

ה.

(1) מכאן הבקשה הנוכחית, אשר בה חוזר העורר על טענת הכרסום. נטען כי בבדיקת פוליגרף, נמצא העורר דובר אמת כשאמר שלא שהה ברכב בעת האירוע; וכי לפי בדיקת פוליגרף לאדם נוסף שהה הלה ברכב בעת האירוע, והעורר לא היה עמו באותה עת. כן נטען כי עדותם של שני שוטרים, שזיהו את העורר ברכב, פגומה היא, באשר השניים לא ציינו את דבר נוכחותו של אדם נוסף ברכב עד למועד עדותם בבית המשפט. נטען כי איכון הטלפון הנייד מעלה שהעורר שהה בעת האירוע בביתו. אשר לסרטון הנזכר, נטען כי פענוח ראשוני על ידי חברה המתמצאת בתחום מעלה שקיים ספק גדול אם נהג הרכב היה העורר. במכלול הנסיבות, לרבות התארכות הזמן בו נתון העורר במעצר, העובדה שזו לו הפעם הראשונה במעצר, וכן התלבטותו של בית משפט זה בדיון בערר הנזכר מעלה, סבור העורר כי יש לשחררו כעת לחלופת מעצר.

(2) בדיון נטען, כי ההגנה עושה מאמצים להוכיח כי העורר לא נהג ברכב, וכי השוטרים שלכאורה זיהו אותו טעו. כאמור, אך טרם נסתיימה בדיקת המעבדה באשר לצילומים מתחנת הדלק ואיכון המכשיר הנייד.

(3) באת כוח המדינה טענה, כי אין בחומר שהוגש כדי להוות אותו שינוי דרמטי נדרש, שיהפוך את הראיות על פיהן. באשר לפוליגרף, נטען כי דבר זה מכל מקום עניינו שלבים ראשונים של מעצר ולא סוף פרשת ההגנה, השלב בו מצוי המשפט עתה. אשר לאיכון הטלפון הנייד, אין מחלוקת על כך שהעורר לא אמר אמת במשטרה גם אם טענת העורר היא כי היה נתון לאיומים.

ו.

אי אפשר שלא לומר מלה טובה, כפי שעשה בית המשפט קמא, על מאמציו הגדולים של בא כוח העורר לנסות להוכיח את חפות שולחו. אך בית המשפט קמא סבר, כי "אף אם הצביע (הסניגור) על כרסום מסוים אודות כוחו המצטבר של החומר שהציג, כרסום זה אינו מגיע לדרגה הנדרשת על פי הלכת שאבי ... ואף אינו מגיע לשלב שבו ניתן לומר שהראיות לכאורה אינן מוצקות". אמנם כשלעצמי איני בטוח אם יש לפרש את ההחלטה בעניין שאבי באופן קיצוני (ראו לעניין החלשת ראיות בש"פ 3138/01 חסיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); אך אין צורך להידרש לכך במקרה זה, ולוא מן הטעם שעסקינן בסיומה של פרשת ההגנה, ועל כן – כך ניתן לקוות – לא ירחק מועד סיומו של המשפט. שתי הנקודות העיקריות הרלבנטיות לעת הזאת הן איכון הטלפון הנייד והפוליגרף. איכון הטלפון הנייד צריך להיבחן אל מול מסכת העדויות, ואילו הידרשות לפוליגרף בשלב מתקדם זה בתיק העיקרי (בו אינו קביל אף שהוא קביל בהליך המעצר) קשה להלמה בשעה שעדי ההגנה עצמם העידו, ולא הרי זה כהרי בראשית המשפט. ובאשר לצילום, טרם שלמה מלאכת ההגנה. כללם של דברים, מסופקני אם לעת הזאת יש מקום בנסיבות ל"הכריז" על כרסום ברמה המצדיקה שחרור לחלופה כשלעצמו.

ז.

ועם זאת, אזכיר, גם בעקבות החלטתי הקודמת (בש"פ 11171/07), כי שירות המבחן לא המליץ על החלופה שהוצעה, יותר בשל העורר מאשר בשל החלופה עצמה. מבלי לטעת ציפיות, איני רואה סיבה ששירות המבחן לא ישוב וישוחח עם העורר (בתקוה שהעיצומים יסתיימו) ויגיש תסקיר עדכני באשר לחלופה שהוצעה או אחרת שתוצע, וככל שלמד העורר לקח מן המעצר, כך שהדבר יהיה לנגד עיני בית משפט זה אם תתבקש הארכה מעבר ל-9 חודשים במועד קרוב, ומן הסתם באותו מועד גם יתברר יותר טיבן של ראיות ההגנה לעניין עיון חוזר. הדברים נאמרים מבלי לקבוע מסמרות לגבי כל החלטה שתתקבל, ותכליתן אך הכנת עדכון לתסקיר שהוגש. איני נעתר איפוא לערר, למעט לעניין הזמנתו של תסקיר משלים.