בש"פ 4863/09 תומר מארי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (כבוד השופטת ל' ברודי), אשר בה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בעניינו.

בכתב האישום שהוגש נגד העורר מיוחסות לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים ושיבוש מהלכי משפט. על-פי הנטען בכתב האישום, הפיל העורר ארצה אדם שניגש לשוחח עימו על התנהגותו - של העורר - כלפי אשתו של אותו אדם. לאחר מכן, על פי הנטען, איים העורר על אותו אדם במילים ובתנועת שיסוף על גרונו. אדם נוסף שהיה במקום ביקש להפריד בין הניצים והעורר, בתגובה, חתך את האדם הנוסף בצווארו ובזרועו באמצעות סכין. לאחר הדקירה נמלט העורר מן המקום, והוא נעצר כעבור כחודש. בדיון שהתקיים בבקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים, הסכימה באת-כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה.

2.

בשלב מסוים, לאחר שהוחל בשמיעת הראיות, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, ובה התבקש בית המשפט להורות על שחרורו בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהעורר הסכים (באמצעות באת-כוחו) לקיומן של ראיות לכאורה, וכפועל יוצא גם לקיומן של עילות המעצר, שהן מסוכנות וחשש מפני הימלטות מאימת הדין, ומאז לא חל כל שינוי משמעותי בראיות. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין בטענת העורר, לפיה חלק מעדי התביעה ציינו כי העורר החזיק חפץ חד ולא סכין, כדי להשליך על עילת המסוכנות. בית המשפט דחה את טענת העורר לפיה פג החשש מפני שיבוש הליכי משפט היות שרוב עדי התביעה מסרו את עדותם, וזאת הן מן הטעם שלא כל עדי התביעה מסרו את עדותם והן מן הטעם שהחלטת בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים ממילא לא התבססה על עילת החשש לשיבוש הליכי משפט.

3.

העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא קיבל את טענותיו באשר להיחלשות עילת המסוכנות והחשש מפני הימלטות ובאשר לכך שכבר לא קיים חשש לשיבוש הליכי משפט. העורר חוזר גם על טענתו לפיה בעיה רפואית ממנה סובל בא-כוחו הביאה כבר לביטולו של דיון אחד בעניינו של העורר, והיא עשויה לגרום לביטולו של דיון נוסף, וכפועל יוצא מכך להארכת תקופת המעצר. ב"כ העורר מאשר כי בעת שביקש לבטל את אחת מן הישיבות שנקבעו לשמיעת הראיות הוא הצהיר כי לא יהא בהתמשכות הדיון משום עילה להתערב בהחלטה על מעצרו, אך הוא סבור כי בינתיים נשתנו הנסיבות, נשמעו ראיות והיום אין בטחון בשאלה אם עשה העורר שימוש בסכין, אם בכלל, או בחפץ חד אחר. הוא מציין גם, כי פג החשש משיבוש המשך המשפט. ב"כ העורר מציין כי אין לעורר עבר פלילי, והוא סבור כי ראוי בשלב זה לקבל תסקיר נוסף אודותיו מאת שרות המבחן – בשל שחלפו שלושה חודשים מאז נתקבל התסקיר שבתיק.

4.

דין הערר להדחות.

העבירות המיוחסות לעורר חריגות בחומרתן. לאחר שאיים על אדם, שהעיר לו על התנהגותו, בתנועת שחיטה על גרונו, ובכך "שיעשה לו חור" נפנה העורר לתקוף אדם נוסף. כל חטאו של האדם הנוסף התבטא בכך שביקש להפריד בין הניצים. העורר רץ לכיוונו, נעמד מולו וחתך אותו בצווארו ובזרועו הימנית. כתוצאה ממעשה השחיטה נגרמה לקורבן פציעה חודרת לצוואר באורך של כ- 10 ס"מ . במהלך ניתוח חרום שנערך לקורבן זוהה קרע של עורק וריד הפנים. כמו כן נמצא חתך בזרועו. השאלה אם עשה שימוש, לצורך מעשה הדקירה והחיתוך המבעיתים, בסכין או בחפץ חד אחר, אין לה נפקות לעניין המסוכנות. מי שנוהג כך כלפי אדם אחר שביקש להפריד בינו לבין אחר – הוא אדם מסוכן. מי שעשה כן לאחר שאיים זמן קצר קודם לכן על אדם נוסף בתנועות של שחיטה ושל חירור הגוף – הוא אדם מסוכן. הראיות שבינתיים נשמעו אינן מפחיתות מן הזוועה, המאפיינת את המעשים שביצע העורר לכאורה. בנסיבות אלה אין כל מקום בקבלת תסקיר נוסף של שרות המבחן, שכבר הביע דעתו בשאלות נשוא הערעור.

הערר נדחה.