בש"פ 4870/09 שמשון דבי נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ו' מרוז ). בהחלטה נדחה עררו של העורר על החלטתו של בית משפט השלום לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר, אדם כבן 48, הוגש כתב אישום שבמסגרתו יוחסו לו עבירות של התפרצות לבניין שאינו דירת מגורים, גניבה והונאה בכרטיס חיוב. לעורר קיים עבר פלילי מכביד והוא מעורב בפלילים ומשתמש בסמים מזה כעשרים שנים. ביום 11.5.2009 הורה בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופטת מ' וולפסון ) על מעצרו שלח העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום התייחס בהחלטתו לבקשת העורר ושירות המבחן לאפשר לעורר לנסות להתקבל להליך טיפולי לגמילה מהתמכרותו לסמים. בית המשפט ציין כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר עולה כי העורר ניסה פעם אחר פעם להיגמל מהתמכרותו לסמים. בתסקיר הוסיף שירות המבחן כי מהתרשמותו מהעורר מדובר באדם שרצונו להיגמל מן הסמים הוא אמיתי. לאור זאת, המליץ שירות המבחן על דחיית הדיון בעניינו של העורר למשך חודש לשם בדיקת האפשרות לשלבו בטיפול במסגרת קהילה טיפולית סגורה ואינטנסיבית שרק במסגרתה - כך קבע שירות המבחן – ניתן להפחית את מסוכנתו. בית משפט השלום קבע כי אין להיעתר להמלצת שירות המבחן. בית המשפט סבר כי ככלל מקומו של ההליך הטיפולי הוא בשלב העונש ולא בשלב המעצר ובענייננו אין לחרוג מן הכלל. בית משפט השלום סיכם וקבע כי בהיעדר חלופת מעצר שעשויה לאיין את מסוכנות העורר יש לעצרו על לתום ההליכים. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערר. בית המשפט הדגיש כי החריג לכלל שלפיו ההחלטה על שילוב בהליך גמילה תידון בשלב הטיעונים לעונש הוא במקרים שבהם הנאשם נמצא בעיצומו של ההליך, ובענייננו אין מדובר במקרה כזה. על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

העורר טוען כי כשניתן לאיין את מסוכנות העורר ולהשיג בדרך זו גם את גמילתו מסמים יש לבחור בדרך זו. עוד טוען העורר כי ההלכות שעליהן הסתמכו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי עוסקות בעיקר במקרים של עבירות סחר בסמים ולא בעבירות רכוש. העורר מפנה בהקשר זה למספר החלטות של בית משפט זה אשר הכירו באפשרות לשחרר לחלופות מעצר טיפוליות גם במקרים שבהם לא החל ההליך הטיפולי עובר למעצר. העורר מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן. החלופה שמוצעת על ידי שירות המבחן היא חלופה ראויה לדעתו. המשיבה מדגישה כי בתסקיר שירות המבחן מלמד כי גם לדעת השירות אין חלופה למעצר אלא במוסד גמילה. זה לא המקרה המתאים לגמילה טרם משפט. לעורר, כך מדגישה המשיבה, הרשעות רבות, ניתנו לו הזדמנויות לחדול מדרכיו והוא לא ניצל אותן.

אין מחלוקת ממשית בעניין ביצוע המעשים נשוא התיק. לא נתקיימו במקרה זה נסיבות המצדיקות את שליחתו של העורר לגמילה עוד בטרם משפט. לחובתו עבר פלילי עשיר כרימון בשל עבירות גניבה והתפרצות שביצע במשך שנים רבות. מסוכנותו אינה תומכת בהצעת הסניגור לנסות בעניינו של העורר טיפול גמילה בשלב זה ולא במסגרת סיום ההליך הפלילי. לא מצאתי לפיכך עילה להתערב בהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.