בש"פ 4874/08 מדינת ישראל נ. דוד אטיאס

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת שרון-נתנאל) מיום 28.5.08 בתיק ב"ש 2400/08, בה הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

ב.

ביום 2.4.08 הוגש כנגד המשיב וכנגד שניים נוספים כתב אישום, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, כניסה והתפרצות למקום מגורים, גניבה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 18.3.08 פרצו המשיב ונאשם נוסף לדירת מגורים בנתניה, בעוד נאשם שלישי ממתין במכונית החונה מחוץ לדירה. לאחר שגנבו מהבית תכשיטים וחפצים נוספים, נמלטו השלושה מהמקום. כאשר ניגש לעברם שוטר, נמלט המשיב ברגל ושני הנאשמים האחרים נמלטו ברכב, תוך התעלמות מקריאות המשטרה לעברם ותוך הפלת שני שוטרים לכביש. כל זאת, כאמור, לפי הנטען בכתב האישום.

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה מבית משפט השלום לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים. הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה. נטען כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור הנאשמים יביא לשיבוש הליכי משפט; וכי אף שמדובר בעבירות רכוש, נשקפת מן הנאשמים מסוכנות לשלום הציבור, נוכח עבר פלילי ונוכח מאפייני הפרשה. הוגש תסקיר מבחן בעניינו של המשיב (בין השאר), ובו נאמר כי אין בחלופת המעצר שהוצעה – מעצר בית בבית הוריו – כדי לאיין את מסוכנותו. לאחר דיון, הורה בית משפט השלום על מעצרו של אחד הנאשמים, ועל שחרורם של המשיב ושל נאשם נוסף לחלופת מעצר (ב"ש 1776/08, 11.5.08). המדינה עררה לבית המשפט המחוזי; הערר התקבל ביום 14.5.08. נקבע כי מהתנהגותם של הנאשמים עולים הן מסוכנות והן חשש לשיבוש הליכי משפט, וזאת בין השאר בשל הנהיגה הפרועה לכאורה ברכב, אשר סיכנה חיי שוטרים ועוברים ושבים. המשיב נעצר עד תום ההליכים.

ד.

על החלטה זו הוגש ערר ראשון לבית משפט זה. ביום 25.5.08 ניתנה החלטתי הבאה:

"בין הצדדים אין מחלוקת, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלה שגגה, במובן זה שיוחסו לעורר (המשיב דנא – א"ר)... גם עבירות... נהיגה בקלות ראש ונהיגה בפזיזות וברשלנות בעקבות נסיעה פרועה באופן שסיכן שוטר ואת העוברים והשבים, ובית המשפט נדרש לכך כחלק מהכרעתו. ואולם, לעורר דנא אין מיוחס עניין זה, ועל כן אין מנוס מהחזרת התיק בהסכמה לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש...".

ה.

בית המשפט המחוזי אכן בחן שנית את עניינו של המשיב, בהחלטה מיום 28.5.08 שעליה הוגש הערר הנוכחי. נקבע כי חרף המסוכנות העולה לכאורה מן המשיב, ניתן לאיינה באמצעות תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית משפט השלום בהחלטה מיום 11.5.08 – לרבות מעצר בית בפיקוח הוריו, איזוק אלקטרוני, הפקדה, התחייבות, ועיכוב יציאה מן הארץ – בתוספת הפקדת ערבות נוספת (בסך 5,000 ש"ח).

ו.

(1) בערר המדינה נטען, בתמצית , כי התנאים המגבילים שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי אין בהם די לאיון מסוכנותו של המשיב, וכי אין אפשרות לתת במשיב את האמון הנדרש כדי להסתפק בחלופת מעצר. זאת נוכח לאור המעשים המיוחסים למשיב, ונוכח עברו. בדיון הפנתה באת כוח המדינה לתסקיר שירות המבחן לפיו אין הורי המשיב דמויות סמכותיות די הצורך מבחינתו, לרבות הפרה בעבר; כן הפנתה להרשעות קודמות ולמאסר על תנאי בר הפעלה ושלושה כתבי אישום תלויים ועומדים.

(2) בא כוח המשיב ציין כי המדינה דרשה מגבלות נוספות – אך די באיזוק ובערבויות; למשפחה אין חלופה אחרת. עוד ציין, כי שירות המבחן טעה בתום לב שכן הפרת תנאי שחרור בעבר לא היתה אצל ההורים אלא אצל מעביד. כן הוסיף, כי כתבי האישום התלויים ועומדים כנגד המשיב אינם חמורים, ויש לתת משקל לכך ששתי ערכאות החליטו על שחרורו.

ז.

(1) עיינתי בגיליון הרישום הפלילי של המשיב ובכתבי האישום התלויים ועומדים נגדו. המשיב, יליד 1986, נדון ב-2003 בבית המשפט לנוער בשל הפרעת שוטר במילוי תפקידו, החזקת נכס חשוד כגנוב והעלבת עובד ציבור, נגזרו עליו, ללא הרשעה, התחייבות להימנע מעבירות ופיצוי. ב-2006 נדון לקנס ולמאסר על תנאי על עבירות התפרצות והפרת הוראה חוקית (עבירות מ-2005), וב-2008 נדון בדומה על החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית (עבירה מ-2005). כתבי האישום התלויים ועומדים נגדו כוללים אישום בהתפרצות וגניבה

מ-2006, אישום בפריצה לרכב וגניבה מרכב על עבירה מ-2007, ואישום על החזקת כלי פריצה מ-2008.

(2) תסקיר שירות המבחן מ-27.4.08 תיאר היסטוריה של התחברות לאורח חיים שולי ועברייני, ולא המליץ על ההורים כמפקחים. אמנם בין השאר בנימוק שהופר מעצר בית בביתם, אך מעבר לכך נאמר, כי אין ההורים "מהוים דמויות סמכותיות בעבורו והם מתקשים בהצבת גבולות להתנהגותו". נוכח פרמטרים אחדים סבר שירות המבחן כי אין בחלופה בפיקוח ההורים כדי לאיין את הסיכון לעבירות בעתיד, ועל כן לא הומלץ על שחרור.

(3) אכן, שני בתי המשפט הקודמים סברו בסופו של יום כי ניתן לאשר את החלופה בבית ההורים ואיני מקל ראש בכך, אך לאחר העיון חוששני שאין היא מתאימה, וזאת הן נוכח התסקיר (שעל פי רוב הוא הסמן השיקומי-טיפולי), וזאת גם אם אכן ההפרה בתנאי המעצר היתה בעת שהות עם המעביד. מבלי לפגוע בהורים, שהם אנשים נורמטיביים ובודאי בעלי רצון טוב, המשיב יצא מביתם לעבירותיו הקודמות, ולכאורה גם לעבירות הנוספות המיוחסות לו. אציין כי לגבי קרובי משפחה ככלל חשש לאי הצבת גבולות מספיקים במעצר בית, אך לעיתים אין מנוס; אולם משהחשש הוא כי הסמכות לא תהא מספקת, יש צורך בחלופה אחרת, וגם התביעה אינה מתנגדת לשחרור אם תהא כזו. הצדדים הגישו פסיקה לתמוך בעמדותיהם, אולם לעת הזאת המחלוקת אינה על עצם האפשרות לחלופה אלא על מהות החלופה, וחששני שהחלופה המוצעת אין לקבלה. על המשיב להציע חלופה אחרת, ומשזו תוצע – ידון בה בית משפט השלום בהקדם, גם אם בשל העיצומים לא ניתן יהיה לבדקה על-ידי שירות המבחן, מה שכמובן רצוי מאוד.

(4) הערר מתקבל איפוא ולעת הזאת יישאר המשיב במעצר, עד להחלטה בעניין חלופה אחרת משתוגש.