בש"פ 4876/07 אופיר שריקי נ. מדינת ישראל

1.

זהו ערר הנאשם על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת צ' צפת), בה הורתה על מעצרו עד תום ההליכים במסגרת בקשה לעיון חוזר שהגישה התביעה.

2.

ביום 27.7.06, הוגש כנגד העורר ושני נאשמים נוספים כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים.

על פי כתב האישום, נאשם 1 הילווה למתלונן סך 1,000 דולר. שלושת הנאשמים, והעורר ביניהם, קשרו קשר לסחוט את המתלונן באיומים כדי להניעו לשלם לנאשם 1 את חובו. במספר הזדמנויות במהלך חודש יולי 2006 יצרו הנאשמים קשר טלפוני עם המתלונן ואיימו עליו כי אם לא ישלם את החוב הוא ייפגע. כן יצרו מצג כי כנופיית עבריינים עומדת להתנכל לו אם לא ישלם את חובו. תחת השפעת האיומים, מסר המתלונן סכום כסף לידי נאשם 2 אותו קיבל מהמשטרה. עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה את מעצר הנאשמים עד תום ההליכים. ביום 23.8.06, שחרר בית המשפט המחוזי את הנאשמים, והעורר בכללם, למעצר בית מלא. תחילה, נקבע מקום מעצר הבית של העורר בבית אחיו בתל-אביב. בהמשך, לבקשת העורר, הועבר מקום מעצר הבית לבסיס פלמחים, ולאחר מכן, שוב לבקשתו, לבית הוריו בקרית-גת.

3.

במהלך הדיון התיק העיקרי, הודה העורר בעובדות כתב אישום מתוקן. מועד הטיעונים לעונש נקבע לאחר דחייה ליום 21.6.07.

4.

ביום 18.4.07, בעודו מוחזק במעצר עד תום ההליכים, הוגשה תלונה נגד העורר בגין התפרצות לדירה והפרת הוראה חוקית הקשורה בהפרת תנאי השחרור שהוטלו עליו בהליך זה. בעקבותיה נעצר העורר, והתביעה הגישה בקשה לעיון חוזר שתכליתו מעצר העורר עד תום ההליכים עקב הפרת התנאים. ביום 25.4.07, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר.

5.

בתסקיר מיום 10.5.07 נאמר כי מדובר בנאשם המשתמש בסמים, אולם הוא סירב להשתלב בהליך גמילה אינטנסיבי בקהילה סגורה, ולא הראה מודעות מלאה למצבו. נוכח אי התאמתו בשלב זה להליך גמילה, ובהעדר חלופה אחרת, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו.

6.

ביום 17.5.07, לאחר קבלת התסקיר, קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשת המדינה לעיון חוזר. במהלך הדיון, ביקש סניגורו של העורר לאפשר חלופת מעצר במרכז לטיפול לנפגעי סמים ואלכוהול "אישפוזית התקווה". המדובר במקום המעניק למאושפזים טיפול קצר-מועד, הנע בין 10 ל-30 ימים. המדינה התנגדה לחלופה זו, הן משום שבהתאם לתסקיר החלופה אינה מתאימה, והן מאחר שהעורר היה מעורב בהפרת תנאי מעצר הבית, תוך כדי ביצוע עבירה. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, ודחה את הבקשה לחלופת מעצר, לאחר שמצא אותה כבלתי מתאימה בנסיבות העניין.

7.

בערר בפני, שב העורר וטוען כי ראוי לשחררו לחלופת מעצר ב"אישפוזית התקווה". הוא מציין כי אשפוזית זו מוכרת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וכי ניתן לסמוך על הנהלתה שתפקח כראוי ותודיע במקרה של הפרת תנאי המעצר. העורר מדגיש, כי האישפוזית מוצעת בראש וראשונה בתורת חלופת מעצר, ורק כטעם מישני בתורת מרכז טיפולי לצורך שיקום. לפיכך, עמדת שירות המבחן לפיה טיפול קצר מועד איננו הטיפול המתאים עבור העורר, לא הייתה צריכה להשפיע על ההחלטה בעניין שליחת העורר לאישפוזית כחלופת מעצר. כן טוען הסניגור, כי היה מקום לייחס משקל ראוי לעובדה כי במשך 10 חודשים קיים העורר את תנאי מעצר הבית בלא כל הפרה.

8.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר ממעצרו. היא עומדת על כך כי ניתנה לעורר הזדמנות לקיים חלופת מעצר, אך הוא הפר את תנאיה ואף עבר עבירה נוספת במהלך שחרורו, ובנסיבות אלה, ועל רקע עברו הפלילי, אין מקום לשחרורו בחלופה פעם נוספת.

9.

דין הערר להידחות.

העורר הורשע על פי הודאתו במעורבות בקשירת קשר לביצוע פשע ומעשי סחיטה באיומים. עניינו ממתין לגזר דין בעוד מספר ימים ב-21.6.07. לעורר ניתנה הזדמנות לשהות במהלך ההליך הפלילי בחלופת מעצר, שאף שונתה לבקשתו ולנוחיותו מספר פעמים אולם הוא לא הצדיק את האימון שניתן בו בשחרורו, ולא רק שהפר את תנאי מעצר הבית בכך שיצא ממקום מעצר הבית, אלא שיציאתו היתה כרוכה, לכאורה, גם בביצוע עבירה נוספת של פריצה לדירת מגורים, שבעקבותיה נעצר. ברי, כי משהופר האמון שניתן בעורר הפרה כבדה ומשמעותית, שוב אין מקום לשקול את שחרורו פעם נוספת בחלופת מעצר, לאחר שזו הוכחה כאופציה בלתי מתאימה לגביו. מחזקים מסקנה זו העובדה כי לעורר עבר פלילי משמעותי בעבירות רכוש, סמים וכן הפרת הוראה חוקית ואלימות. כמו כן, הטיעונים לעונש בהליך זה צפויים להתקיים בעוד מספר ימים, וההליך השיפוטי מתקרב לסיומו.

לא למותר להוסיף, כי העבירות בוצעו בעת שתלוי כנגד העורר מאסר על תנאי שאף הוא לא הרתיעו, ושירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו בשים לב למסוכנותו הפלילית, הקשורה קשר בל יינתק עם מעורבותו בענייני סמים.

10.

על רקע כל אלה, דין הערר להידחות, והעורר ישאר במעצר עד תום ההליכים עד לסיום משפטו.