בש"פ 4880/07 תומר מלכה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת צילה צפת) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס לו עבירות של התפרצות לבניין, גניבה, עבירות נשק, הונאה בכרטיס חיוב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והחזקת סם לשימוש עצמי. על פי כתב האישום, ביום 19.11.06 העורר, ביחד עם עוד שלושה אחרים, קשרו קשר לפרוץ לבית ולגנוב משם חפצי ערך. במסגרת הקשר, פרץ העורר ביחד עם עוד שניים לבית מגורים, והם חפשו שם דברי ערך, בעוד השותף הרביעי מתצפת מחוץ לזירת העבירה. במסגרת הפריצה, נלקח תיק וארנק ובהם בין היתר, כרטיס אשראי וכסף מזומן, וכן רובה צה"לי M-16 . העורר וחבריו הגיעו לתחנת דלק, ושם משך העורר כסף מזומן בסך 800 ש"ח מכרטיס האשראי. העורר עם שניים מחבריו הסתירו את הנשק בפארק בבאר-שבע, וקשרו קשר לסחור בו. הם התחלקו בכסף שנגנב. חבריו של העורר ניהלו משא ומתן למכירת הנשק ומכרו אותו לבסוף לשני בני מיעוטים בסכום של 18,000 ש"ח. גם העורר קיבל את חלקו בשלל זה. העורר הואשם באישום נוסף, שעניינו בכך שבבוא שוטרים לדירה בה שהה כדי לעוצרו הוא הסתתר כדי למנוע את מעצרו וכדי להכשיל את השוטרים. כן הוא החזיק אותה עת סם מסוג חשיש במשקל 0.5060 לצריכה עצמית. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים.

3.

במהלך הדיון, הסכימה ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר, וביקשה להורות על הגשת תסקיר, בו תיבחן חלופת מעצר.

4.

שירות המבחן התלבט בהמלצתו, והשאיר את שאלת שחרור העורר מן המעצר לשיקול דעת בית המשפט. הוא הוסיף כי אם ישוחרר העורר, רצוי כי הוא ילווה בפיקוח אלקטרוני.

5.

בית המשפט הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. הוא קבע כי העבירה המיוחסת לעורר חמורה, הן משום שמדובר בהתפרצות שבוצעה בחבורה, תוך תחכום ותעוזה, והן משום שמדובר בעבירת נשק, כאשר הכלל הנוהג בעבירות מסוג זה הוא מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי לכך נוספת העובדה כי העורר ביצע את המיוחס לו רק יום אחד לאחר שנגזר דינו בתיק אחר, בו הושת עליו מאסר מותנה. עובדה זו מלמדת, כך נקבע, כי אין מקום ליתן אמון בעורר. לבסוף, נתן בית המשפט משקל לאמור בתסקיר המעצר, בו התרשמה קצינת המבחן מרמת סיכון להתנהגות פורצת גבולות הנשקפת מצד העורר, והעדר חלופה מתאימה. נוכח כל אלה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

על כך נסוב הערר.

6.

ב"כ העורר טוענת כי לא מוצתה בחינת חלופה אפשרית לשחרור מרשה. לדבריה, קיימים בנמצא ערבים שניתן לסמוך עליהם – אמו ושכנתו של העורר, שלא נבדקו בידי בית המשפט ברצינות הראויה. כן נטען, כי בית המשפט ייחס משקל מוגזם לחלקו של העורר בפרשה, נשוא כתב האישום בשים לב לכך שהוא לא היה קשור לעבירות הנשק, לא ידע כי יש בדירה נשק, ולא היה קשור כלל למכירה. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של העורר, היותו צעיר בן 19, חולה לב, שלחובתו הרשעה אחת בלבד בבית משפט לנוער. המדובר באדם צעיר שראוי לשלבו בהליך שיקומי מוקדם ככל האפשר, והדבר יהיה לתועלת לחברה ולנאשם כאחד. העורר מבקש לשחררו בחלופה בבית שכנתו ובפיקוח אמו, בשילוב איזוק אלקטרוני.

7.

המדינה מתנגדת לקבלת הערר. היא עומדת על מסוכנותו של העורר, על כך שהוא ביצע את העבירות נשוא הליך זה יום לאחר מתן גזר הדין בעניינו, ובעת שהיה מאסר על תנאי תלוי על צווארו. כן היא מצביעה על התרחקותו מהמשטרה במשך 4 חודשים, ועל התייחסות תסקיר המבחן לקשייו האישיותיים לרסן את התנהגותו החריגה.

8.

דין הערר להידחות.

מסוכנותו של העורר מדברת בעד עצמה. העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה הן חמורות כשלעצמן; הן אינן מסתכמות בעבירות רכוש רציניות, אלא יש בהן מימד מיוחד של סיכון, לאור גניבת הנשק ומכירתו לבני מיעוטים, שהעורר קשור בהן. גם אם העורר לא נמנה על הנאשמים שבפועל מכרו את הנשק, הרי על פי כתב האישום הוא היה שותף לגניבתו ונהנה משלל המכירה, ובכך הוא אינו יכול לנתק את עצמו באופן מלאכותי מהמהלכים הפליליים הקשורים בגניבה ובסחר בנשק. בתנאי האיום הבטחוני שהחברה בישראל שרויה בהם, אך ברור הוא כי לעבירות בנשק מסוג אלה המיוחסות לעורר ולחבריו יש להתייחס בחומרה מיוחדת, בין היתר, לאור החשש כי הנשק נמכר לגורמים העלולים להשתמש בו למטרות עוינות. יתר על כן, העורר מואשם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו בכך שניסה להסתתר מפניו כשבא לעוצרו, ועל פי נתונים שהובאו, במשך 4 חודשים לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו. שילוב זה של מסוכנות, נוכח אופי העבירות המיוחסות לעורר, כשאליהם מתלווה חשש של ממש להפרת תנאי חלופת מעצר באם תוחל לגביו, וסכנה להימלטותו מגורמי אכיפת החוק, כל אלה אינם מאפשרים את שחרורו. מחזקים מסקנה זו הנתונים בדבר עברו הפלילי של העורר בעבירות שוד מזוין, וכן עבירות רכוש נוספות ועבירות סמים. לאלה נילוות גם עבירות הפרת הוראה חוקית, שבהן נגזר דינו רק יום אחד לפני ביצוע העבירות נשוא הליך זה, כאשר מאסר על תנאי תלוי על צווארו. לכל אלה מצטרפת התרשמות שירות המבחן, אשר הביע חשש לקיום רמת סיכון גבוהה מצד העורר להישנות התנהגות פורצת גבולות, כלשונו, וחוסר נכונותו להמליץ באורח חד משמעי על חלופת מעצר לעורר ובהינתן הסיכונים הנילויים לכך.

נסיבות אלה, בהצטברותן, אינן מתירות את שחרורו של העורר הן מטעמי מסוכנותו לשלום הציבור, הן מטעמי חשש לשיבוש הליכי משפט, והן עקב חשש להתחמקות מהליכי שפיטה.

הערר נדחה.