בש"פ 4880/08 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר, קטין יליד חודש אוגוסט 1992, עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, באשמת ביצועה של עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי בתאריך 5.10.07, בשעת לילה מאוחרת, בכניסה לאחד המועדונים, התווכח קטין אחר (להלן: המתלונן) עם חברתו לשעבר. העורר פנה למתלונן ושאל אותו "למה את צועק על בחורה", ועל כך הגיב המתלונן באמרו כי זה לא עניינו של העורר. בעקבות כך ביקש העורר מהמתלונן לסור עמו לצד, שם שלף סכין ודקר את קורבנו בבטן. כתוצאה מכך הובהל המתלונן לבית חולים, שם בוצע ניתוח אשר כלל גם את פתיחת בית החזה.

בד בבד עם הגשתו של כתב-האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ואת בקשתה נימקה בסכנה הנשקפת מהעורר לציבור.

בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשת המדינה, והורה על שחרורו של העורר בתנאים אשר כללו, בין היתר, את אלה: מעצר בית מלא בדירת הוריו, פיקוח רצוף של אחד הערבים בכל שעות היממה, וכן איזוק אלקטרוני.

בעקבות שחרורו, שולב העורר בתוכנית טיפולית לנוער המשתמש בסמים המתקיימת במרכז יום "קשב לנוער". מתוך תסקירו של שירות המבחן עולה, כי באותה תקופה היה תפקודו של העורר חיובי, אף כי היו לכך גם חריגים. בדיקות שתן שנערכו לעורר בעת שהילך חופשי, הניבו תוצאות שליליות.

בתאריך 13.5.08 נמצא העורר מפר את תנאי השחרור. באותו יום, בשעת צהרים, הוא הגיע לבית ספר בבאר שבע, וניסה להיכנס לתוכו חרף סירובו של המאבטח לאפשר לו זאת. בעקבות כך הוזעקו שוטרים, ואלה לכדו את העורר. בהמשך, פנתה המשיבה אל בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בסוגיית השחרור, ובהחלטה מיום כ"א באייר התשס"ח (26.5.08) החליט בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים. כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.

במהלך הדיון בערר, היתה נקודת המוצא של הכל כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב-האישום, והשאלה היחידה בה נתבקשה הכרעתי היא אם אותה הפרה של תנאי המעצר, מצדיקה להחזיר את העורר אל מאחורי סורג ובריח.

אודה כי ההכרעה בערר זה היתה כרוכה בהתלבטות, אולם בסופו של יום החלטתי ללכת לקראת העורר, הואיל ומ דובר

במי שביום ביצוע העבירה טרם מלאו לו 16 שנים. אכן, לכאורה הוא חטא במעשה מופלג בחומרתו, ואך כפסע היה בינו לבין גרימתה של תוצאה קטלנית. אולם, מ דובר בקטין שגדל בתנאים לא פשוטים, וככל הנראה מעשיו היום הם תוצאה של אותה הזנחה שהיתה מנת חלקו. אכן, אין מ דובר

במי שחוטא לראשונה בפלילים, אולם ההליך הנוכחי לא נועד לקצוב לו את עונשו, שהרי משפטו מתברר וטרם הוכרע לחובתו, אלא לבדוק אם תרופתו של העורר בשלב זה במעצר בלבד, או שקיימת חלופה בה ניתן יהיה לתת מענה לסכנה הנשקפת ממנו, מחד, ותאפשר למצות את הסיכוי לשקם את העורר, מאידך. סיכוי כזה מסתמן מהמלצותיו של שירות המבחן, ועל-כן גם אם בנסיבות אחרות הייתי דוחה ערר מסוג זה, לא מצאתי את עצמי חופשי לנהוג כך בעורר, וכל שנותר הוא לקוות כי הוא מבין את ההזדמנות שנקרתה בדרכו, וידע לעשות בה שימוש נכון.

הערר מתקבל אפוא, והעורר ישוחרר בתנאים אלה:

א.הוא יהיה נתון במעצר בית מלא בביתה של הגב' מיכל אזולאי, ברח' רחבת אחזיה 4/9 בבאר שבע.

ב.העורר יהיה נתון בפיקוח רצוף במשך כל שעות היממה, לפחות על ידי אחד מאלה – הוריו או מיכל אזולאי. שלושת אלה יפקידו ערבות עצמית בסכום של 5,000 ש"ח להבטחת קיום הפיקוח על-ידם.

ג.המשיב רשאי לצאת למרכז היום "קשב לנוער", ולשהות שם בימים א'-ה' בין השעות 08:00 – 16:00, תוך שהוא מוסע למקום וחוזר ממנו בהסעה מרוכזת שמקיים אותו מרכז.

ד.ניתן בזה צו פיקוח-מעצר עד להחלטה אחרת של בית המשפט.

ה.התנאים האחרים לשחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם, ובכללם גם האיזוק האלקטרוני.