בש"פ 4884/13 מדינת ישראל נ. אריה (ריקו) שירזי

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ' קאפח ) במ"ת 43689-11-11 לפיה תינתן למשיב הקלה בתנאי שחרורו למעצר בית בדמות מתן אפשרות לצאת לאימון בן שעתיים מדי יום בחדר הכושר המצוי במלון בו הוא שוהה במעצר הבית.

יתכן כי לו הייתי יושב בערכאה שדנה בבקשה מלכתחילה, התוצאה הייתה אחרת. הייתי שוקל אם לא ניתן להשיג את המטרה – מענה לצרכי הבריאות של המשיב כפי שאלה עולים מהחומר הרפואי שהוגש – בדרך אחרת. אך עם זאת לא השתכנעתי כי ההחלטה הינה מהסוג המחייב התערבות על ידי ערכאת הערר. לתמיכה בגישתי זו יובאו מספר טענות שהעלתה הסנגוריה.

ראשית, אכן המדינה התמקדה בשתי טענות – היעדר שינוי נסיבות וקשיים במנגנון השחרור מבחינת המלון. באשר להיעדר שינוי נסיבות נכון הוא כי חלפו שלושה חודשים מאז השחרור, זמן קצר באופן יחסי. לצד זאת, קו הסנגוריה גובה במסמכים רפואיים עדכניים. באשר לקשיים של ההסדר מבחינתו של המלון, הרי עניין זה לא לובן בהליך קמא – לא בעל פה ולא בכתב. בכל מקרה, הנטען על ידי המדינה אינו מתייחס לתנאי החדש אלא להסדר בכללותו. אלא שהמלון לא ביקש מבית המשפט לבטל את התנאי, והמדינה אף לא פנתה לבית משפט בעניין זה. אין בנתון זה להפתיע שכן המדינה בעצמה הסכימה – לאחר שחרורו של המשיב על פי החלטות שניתנו על ידי השופט ח' מלצר והשופט ס' ג'ובראן – כי המשיב ישהה במלון. שנית, המדינה לא הצביעה בצורה ברורה וישירה על הפגיעה הצפויה באחת מעילות המעצר כתוצאה מההקלה אלא ביקרה את החלטת בית המשפט המחוזי בשתי הטענות שצוינו לעיל. שלישית, אין בהחלטה כדי לאפשר למשיב לצאת את המלון ומימוש ההקלה דורש פיקוחם של הערבים. רביעית, יש להתייחס לתקופה הארוכה בה המבקש היה במעצר, שלב המשפט, ונקודת האיזון החדשה הנובעת מכך, שקיבלה ביטוי בהחלטת חברי השופט ס' ג'ובראן , בהחלטתו להורות על דחיית ערר המדינה על השחרור. חמישית, המדינה לא הציעה הוספת תנאים נוספים להקלה בכדי לאזנה. יוצא מכל האמור כי המדינה לא הצביעה מדוע בנסיבות מקרה נפלה שגגה בדין המחייבת התערבות. היא אף נמנעה מלבקש עיכוב של ביצוע ההחלטה.

על רקע כל אלה, הערר נדחה.