בש"פ 4885/07 גל סתיו נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופט ניל הנדל) בב"ש 20912/07, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

2.

העורר מואשם בשני אישומים: בעבירות של ניסיון לשוד וסחיטה באיומים, ובעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על-פי הנטען באישום הראשון, העורר, יחד עם נאשם נוסף (להלן - השותף) הבחינו בקטין ברחוב בבאר שבע, ופנו ודרשו ממנו כי ימסור לידם את כל אשר בכיסו ואת מכשיר הטלפון הסלולרי שלו. המתלונן סירב לדרישתם, ואז השותף היכה את המתלונן במכת אגרוף בפניו, ופגע בעינו השמאלית. העורר הצטרף אליו במעשי התקיפה והשניים היכו את המתלונן בפניו ובעטו בו כאשר המתלונן מתחנן על נפשו. בתגובה לכך, אמר לו השותף: "אם אתה רוצה שנפסיק לתת לך מכות, תביא כסף". בשל חששו של המתלונן, וכדי שיפסיקו להכותו, הציע המתלונן לנאשמים כי יביא כסף ממכשיר "בנקט". השותף איים עליו באומרו "אני אדקור אותך אם לא תביא לנו כסף". השלושה החלו ללכת לכיוון המרכז המסחרי בעיר, ובדרכם, נתקלו בניידת משטרה, והקטין ברח לעברה, ואילו העורר והשותף ברחו מהמקום. כתוצאה מתקיפות הנאשמים, נגרמו למתלונן חבלות בפניו, אפו זב דם, והוא נחבל בעינו השמאלית ונזקק לטיפול.

על-פי הנטען באישום השני, ביום האירוע הראשון, הגיעו שוטרים לעצור את העורר בביתו, וצלצלו מספר פעמים בפעמון הדלת; העורר נמנע מלפתוח את הדלת, אף שנמצא בביתו. כשנכנסו השוטרים לבסוף לבית, לאחר הגיע הורי העורר לביתם, מצאו בבית העורר 4.028 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש לצריכה עצמית, שהוא החזיק ברשותו.

3.

בבית המשפט קמא, לא כפר העורר בקיום ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר נגדו. הדיון התמקד בשאלת חלופת מעצר. בית המשפט ציין כי כנגד העורר תלויים ועומדים תיקים פליליים שונים בעבירות של ניסיון להצתה, החזקת סם לצריכה עצמית, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הוא ייחס חומרה רבה לעבירות המיוחסות לעורר ולשותפו בכתב האישום שבהליך זה, וקבע כי, אף שהשותף היה הגורם הפעיל בביצוע העבירות, העורר היה שותף למעשי האלימות שבוצעו בקטין. הוא בחן חלופת מעצר שהציע העורר בבית דודתו בסיוע אמו, ושלל את התאמתה. הוא קבע כי אין בחלופה זו כדי לספק את הערובה הנדרשת ממנגנון פיקוח נאות בחלופת מעצר כפי שמתחייב בנסיבות מקרה זה. על רקע זה, הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, וכך קבע גם לגבי השותף.

4.

בערר, טוען בא-כוח העורר כי טעה בית המשפט קמא כאשר שלל חלופת מעצר בעניינו. הוא קבל גם על כך כי בית המשפט קמא לא הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. הוא השיג על העדר אבחנה ראויה בין עניינו שלו לבין זה של השותף, שמעורבותו חמורה יותר הן במעשים נשוא הליך זה, והן מבחינת העבר הפלילי הקודם. לשותף הרשעות פליליות קודמות, בעוד לעורר אין כל הרשעות נכון לעת זו, אף שתלויים נגדו 3 תיקים פליליים פתוחים. עוד נטען, כי העורר חצה את גיל הקטינות רק לפני זמן קצר, ויש להתייחס לגילו הצעיר כנסיבה מקילה. לגישתו, מכלול הנסיבות המקלות מצדיקות החלת חלופת מעצר בעניינו.

5.

בעקבות הדיון, הוריתי על הגשת תסקיר מבחן בעניינו של העורר. בתסקירים מיום 24.6.07 ו-9.7.07 מציין שירות המבחן את התרשמותו כי מ דובר בבחור המצוי בתהליך של הידרדרות, המגלה קושי בהצבת גבולות. הערכת השירות היא כי קיימת לגבי העורר רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות. במסגרת השלמת הבחינה שנערכה על-ידי שירות המבחן בין התסקיר הראשון לתסקיר השני, התעצמה התרשמותו מרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו, שגם איזוק אלקטרוני לא נמצא אמצעי מספק לענות על הסיכון, והביע חשש כי חלופה בפיקוח ההורים כפי שהציע העורר ובתוספת איזוק אלקטרוני, לא תהווה ערובה מספקת בפני מסוכנותו. בסיום מסקנותיו של שירות המבחן בשני תסקיריו המפורטים והיסודיים, הוא קובע כי, אף שהוא ער לגילו הצעיר של העורר, ולעובדה כי בהיותו נתון במעצר ממושך הוא נחשף לאוכלוסיה עבריינית, אין הוא יכול להמליץ על שחרורו מהמעצר.

6.

מסקנות אלה של שירות המבחן אינן מותירות שאלה באשר לאי-התאמתן של חלופות מעצר בעניינו של העורר. ההתרשמות מאישיותו וממסוכנותו היא כה עמוקה, עד כי היא שוללת בעיני הגורם המקצועי את התאמתה של חלופת מעצר נכון לעת זו.

בנסיבות אלה, אין מנוס מאימוץ מסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה דין העורר להיעצר עד תום ההליכים עקב מסוכנותו, שלא נמצא לה מענה בחלופה ראויה.

הערר נדחה, איפוא.