בש"פ 4887/09פלוני נ. מדינת ישראל

1.

זוהי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ), בתיק פ"ח 1072/08 המתנהל כנגד העותר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

2.

כנגד העותר הוגש כתב אישום הכולל עשרה אישומים שונים, המייחסים לעותר שורה ארוכה של עבירות ביטחוניות ושל עבירות נשק. על פי המתואר בכתב האישום, גויס העותר בשנת 2004 לארגון ועדות ההתנגדות העממית (להלן: ועדות ההתנגדות ), הפועל כארגון טרור ואשר הוכרז על ידי שר הביטחון כהתאחדות בלתי מותרת. במסגרת פעילותו בועדות ההתנגדות – כך על פי האישום הראשון – נשא העותר נשק וביצע במשך כחודשיים, מדי יום, תצפיות על תנועת צה"ל. העותר העביר את המידע באופן שוטף, באמצעות מכשיר טלפון נייד, לחברים אחרים בארגון. על פי האישומים השני, השלישי, החמישי, השישי, השביעי, השמיני והתשיעי, קשר העותר קשר עם פעילים אחרים בארגון לביצוע ירי פצצות מרגמה ולשיגור טילים מרצועת עזה לתחומי מדינת ישראל, זאת במטרה לגרום למותם של אזרחים ישראלים וכדי לפגוע בביטחון המדינה. העותר שמר באזור הירי מפני כוחות צה"ל, בשעה שהפעילים האחרים ביצעו את הירי לעבר תחומי מדינת ישראל. בנוסף השתתף העותר בשיגורי טילים לעבר מדינת ישראל, תוך שהוא מסייע בהובלת הטילים למקום השיגור ובמילוי שקי חול שהונחו על משגרי טילים. העותר סייע גם באיסוף משגרי טילים לאחר שנעשה בהם שימוש וכן בעריכת תצפיות על תנועת צה"ל לשם העברת המידע לפעילים בזמן ביצוע ירי המרגמות. נוסף על אלה, מיחס כתב האישום לעותר הצטרפות ל"תנפידיה" (האישום הרביעי). לבסוף, מואשם העותר בסעיף האישום העשירי, כי בעת תפיסתו על ידי כוחות צה"ל, הוא העביר לידי דודתו אקדח ורימון הלם אותם קיבל במסגרת פעילותו בחמא"ס, על מנת שתסתירם.

לאור כל אלו הואשם העותר, בין השאר, בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, חברות בארגון טרוריסטי, פעילות בהתאחדות בלתי מותרת, החזקת נשק, הובלת נשק ונשיאתו, מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, קשירת קשר למסור ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, קשירת קשר לפשע, ניסיון לרצח, סיוע לניסיון לרצח, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת ושיבוש מהלכי משפט.

3.

ביום 5.11.08 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. התעודה מתייחסת למקורות המידע של שירות הביטחון הכללי – במסגרת החקירה ומחוצה לה – לשיטות ודרכי הפעולה שלו, לפעילות מבצעית, נהלי עבודה ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, לאמצעים טכניים בהם נעשה שימוש להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר שנאסף באמצעים אלה, וכן לתפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון. בסעיף 4 לתעודת החיסיון צוין כי "החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענת פסול".

4.

העותר

טוען כי התשתית הראייתית בתיק מבוססת, רובה ככולה, על הודאותיו ועל כן ישנה חשיבות רבה לבחינה מדוקדקת של אופן קבלת הודאותיו ומסירתן. העותר טוען כי הודאותיו במהלך החקירה נגבו תחת איומים ותוך שימוש באמצעים פסולים שפוגמים באמינותן. בין השאר מתאר העותר כי הופעל עליו לחץ מצד אנשים שהיו עימו בתא המעצר, וכי עבר מידי שותפיו לתא המעצר מסכת התעללות נפשית קשה שכללה איומים מפורשים לפגוע בו פיזית ומינית. רק בדיעבד, כך טוען העותר, התברר לו כי שותפיו לתא המעצר היו מדובבים.

העותר טוען כי המשיבה לא העבירה לו חומר ראיות הנוגע לאופן ניהול החקירה כנגדו, דבר הפוגע קשות בהגנתו והמקשה עליו להוכיח את טענת הזוטא שהוא מתכוון להעלות במסגרת משפטו. עוד טוען העותר כי המשיבה לא המציאה לידיו רשימה מלאה ומפורטת של כל החומר שנאסף בידי הרשות החוקרת, כמצוות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, ואף לא הוצאה פראפרזה או רשימה שתתאר בקווים כללים את טיב החומר החוסה תחת תעודת החיסיון. בפרט, מבקש העותר לחקור את המדובבים עצמם, ומבקש כי תותר לו חקירה זו, גם אם באמצעות טשטוש זהותם, שכן – כך לטענתו – עיקר טענותיו מופנות כלפי מדובבים אלה.

5.

המשיבה טוענת בתגובתה כי אין בחומר החסוי כל עדות או חיזוק לטענות הזוטא שהעלה העותר, וכי ממילא תעודת החיסיון אינה חלה על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של העותר, כאמור בסעיף 4 לתעודת החיסיון. ואולם, כך טוענת המשיבה, העובדה שתעודת החיסיון מחריגה מתוך החיסיון "מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה המגלם פוטנציאל לטענת פסול", אין משמעה שכל פעולות החקירה אינן חוסות תחת החיסיון. משמעות הסייג, כך טוענת המשיבה, היא כי לו היה בחומר החסוי תימוכין, ולו קלושים, לטענות זוטא, כי אז היתה מוטלת עליה החובה לחשפם כחומרי חקירה גלויים.

אשר לבקשת העותר לקבל רשימה המפרטת את החומר החסוי, מציינת המשיבה כי החומר החוסה תחת החיסיון כולל, בעיקר, פעולות חקירה סמויות שנערכו לעותר ולאחרים וכן מידע מודיעיני. המשיבה טוענת כי לא ניתן לפרט מעבר לאמור מבלי לפגוע באינטרסים הביטחוניים המהותיים שלשמם הוצאה תעודת החיסיון. אשר לבקשת העותר להעיד עדים במשפט הזוטא – מציינת המשיבה בתגובתה כי היא לא תתנגד מטעמי חיסיון להעדתם של עדים אלה, וכי ההגנה תוכל לזמן כל אדם, בין בשם ובין בכינוי לעניין זה.

בדיון שהתקיים בפני חזרה באת כוח המשיבה והבהירה כי בחנה את כל החומר החסוי, לקראת הדיון, אך לא מצאה דבר שיכול להועיל להגנת העותר. באת כוח המשיבה חזרה על הצהרתה כי לא תתנגד להעדת כל עד שתחפוץ בו ההגנה במסגרת משפט הזוטא.

6.

כידוע, קובע סעיף 44(א) לפקודת הראיות, לעניין חיסיון לטובת המדינה, כי "...בית המשפט לא יקבל, ראיה אם... שר הביטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה".

בחנתי היטב את החומר החסוי שהועבר לעיוני, ומצאתי כי לא ניתן לקבל את בקשת העותר להעביר לידיו רשימה המפרטת את טיב החומר החסוי. החומר החוסה תחת תעודת החיסיון, כפי שהוצג לי, כך שוכנעתי, אינו חיוני להגנתו של העותר ואין בו מידע העשוי לסייע לעותר בטעות הפסול אותן העלה במסגרת משפטו העיקרי. ממילא, אין בו כדי להועיל לעותר במידה המצדיקה את חשיפתו נוכח שיקולי הביטחון שעמדו בבסיס הוצאת תעודת החיסיון.

יחד עם זאת, הובהר, כאמור, בתגובת המשיבה ובהצהרתה בדיון שנערך בפני, כי תעודת החיסיון שהוצאה אינה מונעת את בירור טענות הזוטא שמעלה העותר. לנוכח האמור, בהתחשב בכך שאליבא דעותר עצמו – עיקר טענותיו מופנות כלפי המדובבים, ובהתחשב בכך שההגנה תוכל לזמן כל אדם, בין בשם ובין בכינוי, לצורך בירור טענותיה במסגרת משפט הזוטא – אין מקום להיעתר לגלות את הראיות החסויות.

אשר על כן, העתירה נדחית.