בש"פ 4890/10 מדינת ישראל נ. מוחמד אלסראיעה

לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (במ"ת 38975-03-10, כבוד השופט א' סטולר ) מיום 28.6.2010 בה הוחלט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

השתלשלות ההליכים עד כה

1.

כנגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לו 22 אישומים בגין עבירות שוד וכן שני ניסיונות לביצוע שוד וניסיון לחבלה חמורה והחזקת סכין למטרה לא כשרה. כתב האישום מתאר מסכת ארוכה ביותר של עבירות שוד בחנויות, תחנות דלק וסניפי דואר, אותם ביצע המשיב, לעיתים לבדו, ולעיתים ביחד עם אחרים, וזאת תוך שימוש בסכין, ואף באיומים כלפי המוכרים, העובדים והמתדלקים אותם שדד. באחד מהמקרים, כאשר הבחין המשיב במתלונן שרץ אחריו, הוא נטל את הסכין מכיסו וזרק אותו לעברו, אלא שהסכין החטיאה את מטרתה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 13.4.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי לא קיימת מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, ובמקרה דנן למרות שמדובר ב – 22 מעשי שוד וניסיונות לשוד יש מקום לקבל תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב על מנת לבדוק אם יש בנמצא חלופה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו. בתחילה המליץ שירות המבחן שלא לשחררו לחלופת מעצר, שכן הוא אינו מתייחס לקשייו ברצינות, אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו, ולכן שירות המבחן התקשה להעריך את רמת הסיכון הצפויה ממנו אם ישוחרר לחלופה, בייחוד מקום שבני משפחתו אינם מודעים לקשיים ולסיכונים שבמצבו. בהמשך הורה בית המשפט המחוזי לבחון חלופות מעצר נוספות, ובתסקיר משלים מיום 13.6.2010 – לאחר שנבחנו מפקחים נוספים, וביניהם אחיו, ושני חברי משפחה – המליץ שירות המבחן לשחרורו לחלופה, שכן המפקחים המוצעים הינם אנשים סמכותיים ואחראים היכולים להציב גבולות ברורים עבור המשיב ולהתחלק בפיקוח עליו.

3.

ביום 28.6.2010 החליט בית המשפט המחוזי לקבל את המלצת שירות המבחן, וקבע כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו באיזוק אלקטרוני, ופיקוח המפקחים שנבחנו על ידי שירות המבחן. עוד נקבע כי כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 7,000 ש"ח, המשיב יחתום על ערבות בסך 10,000 ויפקיד 10,000 ש"ח, וכן נאסר עליו לצאת מן הארץ.

מכאן הערר שלפני.

טענות הצדדים

4.

באת כוח העוררת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר שיחרר את המשיב לחלופת מעצר. לטענתה מהמשיב נשקפת מסוכנות גבוהה ביותר, שכן במשך עשרה חודשים הוא ביצע לכאורה 22 מעשי שוד, ומעשיו לא פסקו עד אשר נתפס. יתר על כן, מעשיו בוצעו תוך איום בנשק קר, והוא אף השליך סכין על מתלונן שהעיז לרדוף אחריו. עוד היא טוענת כי מתסקיר שירות המבחן עולה תמונה שאינה חיובית לגבי המשיב, ולא נראה כי בית המשפט המחוזי נתן נימוק משכנע לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, על אף מסוכנותו הרבה.

5.

בא כוח המשיב סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו בית המשפט המחוזי, כמצוות החוק, בחן חלופת מעצר בעניינו של המשיב וראה לנכון לקבל את המלצת שירות המבחן, לאור נסיבותיו האישיות של המשיב, ובעיקרן העדר עבר פלילי. על כן, לטענתו, בהתאם להלכה הפסוקה של בית משפט זה יש לדחות את הערר.

דיון

6.

ראשית לכל אציין כי לצערי העורר לא הובא בזמן על ידי הליווי לדיון בערר, ובהסכמת בא כוחו, עו"ד יוסף פריינטה, נערך הדיון בהעדרו.

7.

אציין כבר בתחילה כי לאחר עיון בהודעת הערר ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. כידוע, לשם מעצרו של אדם לאחר הגשת כתב אישום בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומם של שניים – עילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים וקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים. גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר – דהיינו את איונה של עילת המעצר, באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.

8.

בענייננו, כאמור אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים. מדובר בראיות לכאורה לביצוע עבירות חמורות ביותר, שבוצעו על פני תקופה ארוכה, תוך שימוש בנשק קר, ואף תוך ניסיון לפגיעה באחד המתלוננים. מקריאת כתב האישום עולה תמונה קשה ביותר של שודד סדרתי שהטיל אימה ופחד על מוכרים בתחנות דלק, סניפי דואר וחנויות ברחבי הארץ במשך עשרה חודשים. אדם הולך למקום עבודתו, לשרת את ציבור לקוחות בית העסק שלו, ופתאום מגיח אדם, מאיים עליו בסכין ושודד את המקום. מי ימוד את עוגמת הנפש, הפחד והאימה שנגרמו לאותו מוכר תמים, שרק רצה לפרנס את עצמו ואת קרוביו ולפתע הוא מאוים בסכין. קרוב לודאי שבמשך תקופה לא קצרה מעשיו של המשיב השליכו על אותו עובד. ימיו וככל הנראה בעיקר לילותיו אינם כתמול שלשום. הוא חש פחד ואימה. על כן מסוכנותו של המשיב זועקת מתוך האישומים הרבים שבכתב האישום. על אף זאת, בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בתחילה שירות המבחן, בתסקיר שאינו מיטיב עם המשיב, לא בא בהמלצה לשחררו, אולם בהמשך לאור החלטת בית המשפט, הוגש תסקיר נוסף אשר מצא מפקחים ראויים. בעקבות כך החליט בית המשפט המחוזי לשחררו, כפי שפורט לעיל. לטעמי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו, ולא נראה כי הוא איזן כראוי בין כלל השיקולים במקרה זה. יתר על כן, לא מצאתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כל נימוק משכנע לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, על אף העבירות החמורות המיוחסות לו. כמו כן, במקרה הנדון תסקיר המעצר הראשון מעלה תמונה די קשה אודות המשיב, ועובדה זו מחזקת באופן משמעותי את המסקנה שיש להשאירו במעצר מאחורי סורג ובריח. מכאן שבאיזון בין כלל השיקולים לא קיים ספק כי מסוכנותו של המשיב מחייבת את השארתו במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים, כפי שטוענת העוררת, שכן אין בחלופת המעצר לאיין את מסוכנותו.

סוף דבר

9.

מסוכנותו הרבה של העורר אינה מאפשרת בשלב זה שחרורו לחלופת מעצר, ועל כן הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.