בש"פ 4893/04 מדינת ישראל נ. סאלם רובאעי

1.על המשיבים הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם עבירות של רצח בכוונה תחילה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והצתה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, הגיעו המשיבים לביתם של ריאד שעלאן (להלן - "המנוח") ושל אשתו וירו לעברם מספר יריות שגרמו למותו של המנוח ולפציעתה של אשתו. לאחר מכן נמלטו מן המקום ברכב שאותו הציתו מאוחר יותר.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית), בהחלטתו מיום 13.11.02, ציווה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. חברי הנכבד, ממלא מקום הנשיא א' מצא, בהחלטתו מיום 8.1.03, דחה את עררם של המשיבים על ההחלטה. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים, האריך חברי הנכבד, השופט א' א' לוי, בהחלטתו מיום 11.6.03, את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה האריך חברי הנכבד, השופט מ' חשין, בהחלטתו מיום 10.9.04, את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים. משלא הסתיים המשפט גם תוך תקופת ההארכה השניה האריכה חברתי הנכבדה, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בהחלטתה מיום 7.12.03, את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים. משלא הסתיים המשפט גם בתקופת הארכה זאת, האריך חברי הנכבד, השופט א' גרוניס, בהחלטתו מיום 3.3.04, את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים, על פי הסכמתם של באי כוח בעלי הדין.

בבקשתה שלפני חוזרת המדינה ומבקשת, זאת הפעם החמישית, להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים.

2.את בקשתה להאריך את המעצר סומכת המדינה על אופיין של העבירות, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן ועל חזקת המסוכנות העולה מהן. אשר להתמשכותו של המשפט, ציין בא כוח המדינה כי פרשת התביעה הסתיימה ביום 1.12.03 וכי קבועה ישיבה לסיום פרשת ההגנה ביום 14.7.04. בא כוח המשיבים טען לעומתה כי הסכמתם של המשיבים להארכת מעצר רביעית ניתנה על סמך הנחה שהמשפט יסתיים תוך הארכה זאת וכי אין לעשות פלסתר את הוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. לדבריו עצורים המשיבים תקופה של שנה ומחצה מעבר לתקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק ויש מקום לחשש כי עקב הפגרה הצפויה לא יסתיים המשפט בקרוב.

3.סבורני שאין מנוס מלהעתר לבקשתה של המדינה.

אכן, משחלפה תקופה של תשעה חודשים מיום המעצר והמשפט טרם הסתיים, "חזקה עלינו מצוות המחוקק - - - כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (דברַי בבש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני , תקדין עליון 2746 (2)2002; ראו גם בש"פ 10150/03 מדינת ישראל נ' חיים בן-ישי , תקדין עליון 2003(4), 757 והאסמכתאות שם). אולם, במקרה שלפנינו נראה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אלה. לפי האמור בכתב האישום תכננו המשיבים את מעשיהם ודרכי הימלטותם מראש. הירי בוצע ללא התגרות מוקדמת מצידו של המנוח, ובלי להתחשב בכך שאשתו של המנוח היתה במקום שבו היתה עלולה – כפי שאכן נפגעה – מן הירי חסר ההבחנה. מעשיהם של המשיבים מעידים עליהם כי הם מסוכנים לציבור וכי אין להפיג את מסוכנותם אלא על ידי מעצר ממש. על כך נאמר כי "מקום בו לכאורה הנאשם רצח אדם - אין להניח כי צווי בית-המשפט יהיה בהם להטיל עליו מורא. את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים - יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו". (דברי השופטת ד' ביניש בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1)523, 527). אשר להתמשכותו של המשפט נראה שהפעם קרוב הוא לסיומו. כל אלה מטים את הכף לחובת המשיבים.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל ביום 5.6.04 או עד למתן פסק הדין בת"פ 411/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.