בש"פ 4895/16 מדינת ישראל נ. פלוני

ערר המדינה על החלטת בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לעצור את המשיב באיזוק אלקטרוני.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ופציעה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום, ביום 29.3.2016, בסמוך לשעה 01:00, הלכו המשיב (קטין במועד הרלוונטי) ושלושה אחרים, מהם שניים קטנים, ברחוב הרצל באשדוד. המשיב ושני נאשמים נוספים נשאו איתם סכינים. הנאשמים הבחינו בחבורת קטינים הולכת בצדו השני של הרחוב (להלן: המתלוננים ), ואחד מהם – ד.פ. – החזיק ברמקול קטן שממנו בקעה מוזיקה. הנאשמים חצו את הכביש לכיוון המתלוננים והמשיב פנה אל ד.פ. ודרש ממנו לכבות את הרמקול מכיוון שאותו יום היה יום שבת. ד.פ. השיב כי כל אחד יתעסק בענייניו, והמתלוננים פנו ללכת מהמקום. בתגובה תקפו הנאשמים בצוותא חדא את המתלוננים באגרופים ובבעיטות וכן באמצעות הסכינים. המשיב ושניים אחרים התנפלו על ד.פ. ודקרו אותו דקירה מאחור במרכז גבו, דקירה נוספת במרכז חזהו ודקירה בישבנו. מעוצמת הדקירה נשברה הסכין שאותה אחז המשיב והניצב נותר בידו. בהמשך הכו נאשמים אחרים מתלוננים אחרים. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו לד.פ. פצעי דקירה שונים והוא נזקק לאשפוז בבית חולים ולמתלוננים האחרים נגרמו פצעים שטחיים. ביום 26.3.2016, בסמוך לשעה 20:00, הסתתרו המשיב ונאשם אחר בבית המשיב. למקום הגיעו שוטרים. כשהבחין בהם המשיב הוא סימן לאחד השוטרים כי הוא כבר פותח את שער המקום, ואז נמלטו הוא וחברו מהשוטרים חרף קריאותיהם שיעצרו. ביום 27.3.2016, בסמוך לשעה 14:30, הגיעו שוטרים לעצור את המשיב. המשיב הבחין בשוטר ושמע את צעקתו לעצור, ואז נמלט רגלית עד שנעצר על ידי השוטרים. כשנעצר המשיב החזיק על גופו תער, מוסתר בתוך הטלפון הנייד שלו.

2.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. המשיב הסכים בדיון שנערך ביום 21.4.2016 לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר וביקש להפנותו לתסקיר אשר יבחן את שחרורו לחלופת מעצר בבית אחותו. בתסקיר מיום 1.5.2016 עמד שירות המבחן על בעיות התנהגות שליוו את המשיב בילדותו; על כך שמזה שנתיים המשיב אינו נתון במסגרת לימודית או תעסוקתית; ועל קיומם של 4 תיקים פליליים שנפתחו נגדו בתקופה שבין חודש אפריל 2015 לחודש פברואר 2016. קצין המבחן התרשם מנער מניפולטיבי אשר מעדיף להסתיר מידע רב ועל כך שיש צורך בהעמקת ההיכרות עמו. שירות המבחן נדרש לחלופה שהוצעה בבית אחות המשיב בקיבוץ בדרום. התרשמות שירות המבחן הייתה כי האחות מבינה את חומרת החשדות והיא מהווה דמות נורמטיבית ואחראית. צוין כי האחות מתגוררת ביחידה שכורה בקיבוץ הכוללת חדר שינה וסלון ובכוונתה לשכן את אחיה בסלון. בסופו של התסקיר צוין כי בטרם ימליץ שירות המבחן על חלופת מעצר יש לקיים הערכה מעמיקה יותר. תסקיר משלים הוגש ביום 15.5.2016 ובו נבחנה חלופה נוספת בבית דודתו של המשיב. בעניין הדודה צוין כי הרושם הוא שמדובר באישה נורמטיבית אשר תעמוד במוטל עליה, ברם החלופה המוצעת היא בסמיכות לביתו של המשיב וחבריו בשכונה – גורם אשר יתכן שיקשה לאורך זמן על עמידה בלחצים. עוד צוין כי הולכת ומתבהרת ההתרשמות מהמשיב שלפיה מדובר בצעיר הנמצא ברמת סיכון גבוהה, המגלה קושי בהבנה ובהפנמת מצבו. לבסוף המליץ שירות המבחן על דחייה של הדיון לשם עריכת אבחון פסיכודיאגנוסטי. תסקיר נוסף הוגש ביום 23.5.2016, וממנו עולה כי תוצאות האבחון מלמדות על כך שמסוכנתו של המשיב רבה ובלתי צפויה. הומלץ בו על השמה במסגרת טיפולית נעולה, אלא שבהיות המשיב בגיר כעת הדבר אינו אפשרי. בסיכום התסקיר נאמר כי חלופת המעצר שהוצעה בבית הדודה נראית חלופה אמינה המורכבת מאנשים בעלי רצון כן לסייע, ברם בין היתר נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב ותוצאות האבחון שנערך – שירות המבחן מתקשה להעריך את יכולת החלופה המוצעת לאיין את מסוכנותו של המשיב. תסקיר אחרון הוגש ביום 8.6.2016 ובו שב שירות המבחן על עיקרי הדברים האמורים מעלה, וציין כי הוא מתקשה להעריך גם את יכולת החלופה המוצעת בבית האחות לאיין את מסוכנות המשיב.

3.

ביום 16.6.2016 החליט בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה ) להורות על מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני בחלופה שהוצעה בבית האחות. בפני בית המשפט התייצבו הערבים המוצעים – אחות המשיב, אביו, דודתו ובן זוגה. הערבים הותירו רושם חיובי כמי שמבינים את משמעות אחריותם כערבים וכמפקחים. בית המשפט ציין כי המשיב נעדר עבר פלילי וכי זה לו מעצרו הראשון, שבו הוא נתון קרוב לשלושה חודשים; כי חווית המעצר הותירה אותותיה לבל יחזור על מעשים דומים בעתיד; כי החלופה המוצעת מרוחקת ממקם מגורי המתלונן; וכי לצד הפיקוח האלקטרוני ישמשו 4 ערבים כמפקחים. על רקע זה מצא בית המשפט המחוזי כי חלופת המעצר שהוצעה בבית האחות מאפשרת לאיין את מסוכנות המשיב. סופו של דבר הורה בית המשפט על מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני בבית אחותו, בפיקוחה שלה, פיקוחו של אביו, דודתו ובן זוגה; הפקדה כספית בסך 15,000 ש"ח; ותנאים נוספים שפורטו בהחלטה.

4.

על כך הערר שלפניי. לטענת העוררת, חרף גילו הצעיר של המשיב והעובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות, נוכח אופי מעשיו האלימים והאימפולסיביים ונוכח הערכת שירות המבחן – נשקפת ממנו מסוכנות ממשית וברורה. לכך מוסיפה העוררת כי התנהגות המשיב לאחר האירוע האלים מעידה על היעדר מורא מן החוק ועל חשש להימלטות. העוררת טוענת כי בניגוד לדרך הילוכו של בית המשפט המחוזי, שירות המבחן לא התרשם מקשיים חריגים של המשיב במעצר או על פיחות במסוכנותו. בנסיבות אלו סבורה העוררת כי חלופת המעצר אינה יכולה לאיין את מסוכנות המשיב.

5.

בדיון שהתקיים לפניי ביקש בא כוח המשיב לדחות את הערר. לדברי בא כוח המשיב, יש ליתן משקל מכריע להתרשמות בית המשפט המחוזי ולא למסקנות שירות המבחן. לעמדתו החלופה שהוצעה מספקת מענה מספק לסיכון הנשקף מן המשיב, ובמקרה זה יש לבכר את שיקולי השיקום וליתן למשיב הזדמנות לשנות את אורחותיו. נוכח כל אלה ביקש בא כוח המשיב כי החלטת בית המשפט המחוזי תיוותר על כנה.

6.

לאחר שעיינתי בערר ובצרופותיו והאזנתי לצדדים בדיון שהתקיים לפני הגעתי – לא בלי התלבטות – למסקנה שלפיה יש לדחות את הערר. אכן, מסוכנות המשיב גבוהה והיא ברורה על פניה. המשיב היה מעורב באירוע אלים שהחל על דבר של מה בכך, ובהמשך נמלט מן השוטרים בעזות מצח ותוך הפגנת זלזול וחוסר מורא מן החוק. ברם כידוע, גם כאשר המסוכנות גבוהה – השאלה שיש להשיב עליה היא אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה (סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). אם ישנה בנמצא חלופת מעצר הולמת והדוקה דיה – אשר עונה על המסוכנות – על בית המשפט להעדיפה (השוו בש"פ 3670/15 מדינת ישראל נ' בן צבאן , פסקה 14 (2.6.2015)). כנלמד מן הנספחים לבקשה ומפרוטוקולי הדיונים, בעניין המשיב התקיים בבית המשפט המחוזי הליך ארוך וממצה שבמסגרתו עמד שירות המבחן בהרחבה על הסוגיה מכל עבריה. המפקחים המוצעים נחקרו, ולהתרשמות בית המשפט מהם נודע משקל. בהינתן גילו הצעיר של המשיב וביצועה של העבירה בהיותו קטין; העדר הרשעות קודמות; עמדתו של שירות המבחן, שאינה חד משמעית ולא היה בה משום שלילת החלופה; והתרשמותו של בית המשפט המחוזי – ראיתי להשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. ניתן להבין את החשש שאותו מביעה המדינה, שכן גם לטעמי – נוכח אפיוני המקרה ואפיוניו של המשיב – מדובר במקרה גבולי. אולם משבית המשפט היה ער למסוכנות הנשקפת מהמשיב ולמכלול ההיבטים ששקילתם נדרשה, בחן בעצמו את המפקחים והתרשם מהתשתית הרחבה שלפניו כי מעצר בפיקוח אלקטרוני יאפשר לנטרל את המסוכנות, לא ראיתי להתערב בהחלטה זו. אעיר עם זאת, לקראת סיום ובבחינת "תמרור אזהרה", כי על המשיב לשמור בהקפדה יתרה על תנאי החלופה, קל וחומר שעה שעסקינן במקרה גבולי והכף נוטה אך במעט לטובתו.

הערר נדחה אפוא.