בש"פ 4897/01 מדינת ישראל נ. חיים חסון

1.בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב נטען כי המשיבים נטלו חלק בביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, יבוא סם מסוכן מסוג קוקאין לישראל, והחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

תמציתן של העובדות הנטענות היא, שבמהלך שנת 1998 קשרו משיבים 1 ו - 2 עם אחר, יצחק גאלפו, לייבא את הסם לארץ. משיב 1 מסר לגאלפו 10,000 $ למימון ההוצאות הכרוכות בקשר, וגאלפו הכניס לסוד הענין את משיב 3.

לצורך יבוא הסם, שכרו הקושרים את שירותיהן של שתי נשים, בפניהן נטען כי הן עתידות לעסוק בדוגמנות של בגדי ים בישראל. בתאריך 28.6.98 הגיעו הנשים לישראל כשברשותן שתי מזוודות בהן הוטמן הסם, והן נעצרו בנמל התעופה.

2.בתאריך 13.11.00 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. על כך הוגשו עררים לבית משפט זה, והם נדחו.

עתה עותרת המדינה להורות על המשך מעצרם של המשיבים, לאחר שחלפו 9 חודשים מאז הוגש כתב האישום, וזאת בהסתמך על סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-.

באי כוחם של המשיבים מתנגדים לבקשה, הואיל ועל פי השקפתם גם אם פעל בית המשפט המחוזי בזריזות ראויה לשבח, יש למלא אחר רצון המחוקק אותו הביע בסעיף 61 לחוק, לאמור, הכלל הוא שיש לסיים את ההליכים בעניינו של נאשם - עצור, תוך 9 חודשים, והשימוש בסעיף 62 לחוק ייעשה רק במקרים חריגים, ולא כדרך שיגרה. באי כוחם של המשיבים הוסיפו וטענו, מי פחות ומי יותר, כי חל כרסום בראיות המשיבה, לפחות ביחס להגדרת חלקו של המשיב 1, ועל כן נכון יהיה לשחרר את שולחיהם, ולו בתנאים מגבילים, עד אשר יוכרע דינם.

3.כאמור, הוגש כתב האישום לבית המשפט המחוזי בסוף חודש ספטמבר 2000, וכפי שקורה לא אחת, התעכבה תחילת שמיעתן של הראיות עד לחודש אפריל 2001. מצב זה לא רצוי, אך לנוכח העומס המוטל על בית המשפט המחוזי בתל אביב, נראה כי גם בעתיד יהיה קשה להתגבר על מכשול זה.

אך בניגוד למקרים אחרים, מרגע שהחלה שמיעת הראיות, התקיים הדיון במהירות רבה, ובמשך כחודשיים התקיימו 13 ישיבות, שבסופן נשמעו גם סיכומיהם של בעלי הדין. עתה ממתינים הצדדים להכרעת הדין, וזו נקבעה לשימוע לתאריך 19.7.01.

חומרתן של העבירות אשר יוחסו למשיבים ברורה וגלויה לעין, ומאידך עשה בית המשפט, חרף המגבלות בהן הוא פועל, את המירב על מנת לסיים את ההליכים בעניינם של המשיבים מוקדם ככל שניתן. לפיכך, ואף שחשוב לקיים את הוראתו של סעיף 61 לחוק כלשונו, זהו מסוג המקרים בו בקשתה של המדינה נמצאת במתחם החריגה-הסבירה מהתקופה שקצב המחוקק, ולכך נועדה, בין היתר, הסמכות שהוענקה לבית משפט זה מכוח סעיף 62 לחוק.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב90- ימים, שתחילת מניינם ביום 28.6.01, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 40300/00 של בית המשפט המחוזי בתל אביב, הכל לפי המוקדם.