פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4904/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העורר:
עאסם מסוודה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים
מיום 22/06/2010 בתיק עמת 023755/06/10 שניתנה על ידי כבוד השופט: ד' מינץ
תאריך הישיבה:
כ"ד בתמוז התש"ע (06.07.10)
בשם העורר:
עו"ד פאתן קרעאווי
בשם המשיבה:
עו"ד יאיר החמודות
החלטה
בפניי ערר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט
ד' מינץ ) בתיק עמ"ת 23755-06-10 מיום 22.6.2010 בה נדחה עררו של העורר כנגד החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' חן ) מיום 1.6.2010, לפיה הוחלט לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
לפי המתואר בכתב האישום, ביום 28.4.2010, מכר העורר לסוכן משטרתי סמוי סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 995.12 גרם , תמורת 14,000 ש"ח בחניון קניון מעלה אדומים. ביום 26.4.2010 מכר העורר לאדם אחר "פלטה" של סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 1,700 ש"ח.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בירושלים בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (9944-05-10).
בדיון שהתקיים ביום 6.5.2010 הסכים בא כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ובית המשפט הורה על עריכתו של תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר.
בתסקיר שנערך ביום 20.5.2010 העריך שירות מהבחן, לאור התרשמותו מהעורר והעדרו של רישום פלילי בעברו, כי נשקפת ממנו רמת סיכון בינונית. ביחס לחלופה שהוצעה על ידי העורר בבית סבתו העריך שירות המבחן כי חלופה זו לא תמנע אפשרות להישנותה של התנהגותו של העורר, אולם ציין כי ככל שבית המשפט ישקול את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר ממליץ השירות על שחרורו לחלופה זו.
ביום 27.5.2010 קיבל בית משפט השלום את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בית המשפט ציין כי חרף התרשמותו של שירות המבחן לפיה אין מדובר במי שקווי אישיותו תואמים "סוחר סמים טיפוסי" הרי שכמויות הסמים המסוכנים בהם סחר העורר מצביעות על כך שלא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר.
על החלטתו של בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"ת 23755-06-10). ביום 22.6.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הערר, בקבעו כי אין זהו המקרה בו ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות שחרור לחלופה.
מכאן הערר שבפניי.
הגם שבאת כוח העורר חוזרת על כך שאין היא חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, טוענת היא כי שגו הערכאות שקדמו לי בכך שלא אפשרו את שחרור העורר לחלופה שנשקלה על ידי שירות המבחן .
מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטות הערכאות הקודמות, וטוענת כי אין מקום לשקול את שחרור העורר לחלופת מעצר.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.
כידוע, לשם מעצרו של אדם לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומם של שניים – עילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים וקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים. גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר – דהיינו את איונה של עילת המעצר, באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.
מנסיבות המקרה עולה בבירור מסוכנותו הרבה לשלום הציבור, כמי שמעורב בסחר בסמים בהיקפים ניכרים. הגם ששירות המבחן המליץ בסופו של יום על אפשרות שחרור העורר לחלופת מעצר, הרי שיש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (רע"פ 843/07 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא
פורסם, 25.2.2007); בש"פ 7559/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.2008)). לכך יש להוסיף כי אף שירות המבחן העריך שאין בחלופה המוצעת כדי לשלול את האפשרות שהעורר ישוב לביצוע העבירות, ולפיכך המלצתו על החלופה מסויגת ביותר וממילא מכפיפה את עצמה לאפשרות שבית המשפט יקבע שיש מקום להורות על שחרור לחלופה. בנסיבות אלו, צדקו הערכאות שקדמו לי בקביעתן שאין לאפשר את שחרור העורר.
אשר על כן, הערר נדחה.
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
10049040_H01.doc
תר
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il